קרבן חטאת

לפני שיגש המורה ללמד פרקי פרק ד', עליו להקדים תחילה משהו על מהותו של קרבן החטאת. יש להדגיש בראש וראשונה שאין קרבן חטאת מובא אלא על השגגה, ולעולם לא על הנעשה במזיד. ובהזדמנות זו יש להסביר את מובנה המדוייק של המילה "נפש כי תחטא". ונביא בזה את דברי ר' דוד הופמן, בפירושו לספר ויקרא פרק ד' (עמ' קכ"ג):

"תחטא" – הוראתו העיקרית של השרש חטא הוא "טעה, תעה". הדרך אשר עלינו ללכת בה, היא דרך ה' (בראשית י"ח י"ט) היא המסילה שה' הראה לנו על ידי מצוותיו. כל סטיה מן הדרך הזאת היא חטא, היא כשלון.
"בשגגה" פירושה שהחטא כולו "תחילתו וסופו שגגה". יוצא מזה, שאף חטא שנעשה בשגגה הרי הוא חטא ובזה שונה הבטוי "חטא" משאר הבטויים לציון מעשי עבירה ("פשע", "עוון"), שבאחרונים משתמשים רק לציון עבירות שבמזיד ואילו הראשון חל גם על עבירות שבשגגה.
לפי קבלת חכמינו יש שני סוגים של שוגג: א) שוגג ביחס אל החוק או תוכן החוק, "שוגג בלאו או בכרת", כלומר: לא ידע שמעשה זה אסור או שאסור בכרת; ב) שוגג ביחס אל המעשה, כלומר הוא ידע על האסור אך נעלם ממנו כי במעשהו זה עבר על החוק; (למשל: הוא עושה מלאכה בשבת ושכח שאותו יום שבת, או שהוא אוכל חלב וחושב שהוא שומן.) אף השוגג זקוק לכפרה, משום שלא היה נזכר ונשמר כראוי. עם ישראל נצטוה (ויקרא י"ח ל') "ושמרתם את משמרתי" (בראשית י"ח) "ושמרו דרך ה'", להישמר ולהזהר שלא להחטיא את דרך ה'. על כל אחד לפלס את מעגלותיו ולכוננם כך, שימצא תמיד בדרך ה', ולכן כלל הוא בתורה שגם השוגג זקוק לכפרה. לא כן מי שעבר עבירה שלא ברצונו מתוך אונס, הוא פטור מכל קרבן. "אונס רחמנא פטריה".

אשר לשאלת המבנה (ב) נביא בזה את דברי המלבי"ם להבדלים שבין "כי" ו"אם":

המלבי"ם, בפירושו לויקרא (פרשה י"ב):

העברי יציין המאמר התנאי באחד מחמשת דרכים: א) במילת "כי" (שמות כ"א א'): כי תקנה עבד עברי". ב) במילת "אם" (ויקרא ב' י"ד): "ואם תקריב מנחת בכורים"; (שמות כ"ב א') "אם במחתרת ימצא הגנב". ג) במילת "אשר" (ויקרא ד' כ"ב): "אשר נשיא יחטא"; ד) הפעל הבינוני עם ה' הידיעה שטעמו כטעם "אשר" (ויקרא ז' כ"ט): "המקריב את זבח שלמו לה', יביא את קרבנו...". ה) המקור עם שמוש ב' או כ' (במדבר ט"ו י"ז-י"ח): "בבואכם אל הארץ..." (ויקרא י"ט) "בקוצרכם את קציר ארצכם".
ומבואר אצלנו כי כל שמוש מיוחד בלשון לא יתערב עם זולתו ויש הבדלים דקים ביניהם, ומבואר שכל ארבעת אופנים שיבוא בם צורת המשפט התנאי שהם: כי, אם, אשר וה' הידיעה עם הפעל הבינוני, כולם מציינים הרשות. ויש הבדלים ביניהם, והוא שכל צווי תנאי כשיצוה לומר: אם יהיה כך – עשה כך, יתחיל תמיד במילת "כי" ואם יהיה המאמר צווי תנאי מחולק מכמה חלוקות, אז בתנאי הראשון שבו התחלת המאמר יבוא תמיד מילת כי, ותנאי החלוקות יתחילו במילת "אם".

ויש להבדל הזה בין "כי" ל"אם" דוגמאות רבות במקרא, כגון בפרשת משפטים:

שמות

פרק כ"א

פסוק י"ח:              

"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף"

פסוק י"ט:               

"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ"

פרק כ"ב פסוק ו':                

"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ
אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם
אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב ..."

וכן בפרשתנו:

ויקרא

פרק א'

פסוק ב':           

"אָדָם כִּי יַקְרִיב"

פסוק ג':            

"אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ "

פסוק י':            

"וְאִם מִן הַצֹּאן"

פסוק י"ד:          

"וְאִם מִן הָעוֹף..."

פרק ב'

פסוק א':              

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ"

פסוק ד':               

"וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר"

פסוק ה':              

"וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ"

פסוק ז':               

"וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ"