קרבן התמיד

יש להתחיל פרשת התמידין, המובאת באופן מפתיע בתוך פרשת תצוה, בין כל הענינים השייכים לבנין המשכן וכליו ולא לעבודת הקרבנות, בשאלת אברבנאל:

למה מכל הקרבנות שהיו עתידין ישראל להקריב לא צווה ית' במקום הזה כי אם התמידין ולא זכר שם אחד מכל שאר הקרבנות שצוה אחר כך בסדר ויקרא, צו, וגם לא קרבנות המועדים שבפרשת אמור ולא קרבנות המוספים שבפרשת פנחס, והיה ראוי לזכור כל דבר במקומו ולא יזכור כאן מצות התמידין שנכתבה אחר כך במקומה.

ינסו הלומדים למצוא בעצמם טעם לדבר זה, יבינו במה שונה עקרונית קרבן התמיד מכל שאר הקרבנות. רק אחרי שינסו הלומדים את כוחם בישוב שאלה זו, יתן להם המורה את התשובה האמורה באברבנאל:

אברבנאל, לפרקנו פסוק ל"ח:

חשש הכתוב שלא יאמר אדם, הנה אלוקינו זה הכריע טבענו לחטא ולכן צוה במעשה המזבח וקדשו, כאלו טוב לפניו שנחטא ונשוב; ואין הדבר כן, כי הנה הקב"ה לא צוה בקרבנות אלא אחר מעשה העגל, כשראה את העם כי ברע הוא ומוכן לחטוא, אז נתן לפניהם התרופה לרפא מחלתם בעת הצרך בקרבנות; ומפני זה אח"כ אחרי שצוה כאן במעשה המזבח ובחירת הכהנים המקריבים עליו בקדושת המזבח ומשיחתו, אמר "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים..." להגיד שהתכלית הנכסף במעשה המזבח ועבודת הכהנים אינו לכפרת העונות – כי מוטב שלא יחטא אדם ולא יקריב קרבן לכפר עליו -, אבל היה תכלית המזבח להקריב בו תמידין בבקר ובערב שהם לא לכפר עוונות, כי אם תודה לאלוקים יתברך על כל הטובה שהטיב לעמו...

ומכאן מעבר טוב לשאלה א' בגיליוננו. המאמר המובא בשאלתנו מובא גם "בתורה שלמה" לכשר (כרך ב') פרק ה' א' כמקבילה למאמר הידוע:

ספרא קדושים: "ואהבת לרעך כמוך" – ר' עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה; בן עזאי אומר: (בראשית ה' א') "זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלוקים אדם, בדמות אלוקים עשה אותו" – זה כלל גדול מזה.

ואלו למאמרנו מביא כשר גם את דברי בעל "יפה מראה" המעתיק אותו מהקדמת "עין יעקב" ומוסיף "ולא אאמין שהנוסחא הזו מחז"ל, שאין לה הבנה לפי הפשט". ואולם לפי ההסבר הניתן לו בהקדמה לעין יעקב – יש ויש לה "הבנה". ואם יתעמקו הלומדים במשמעותם של קרבנות בכלל, ברעיון המסומל בקרבן בכלל ובתמידין בפרט – יבינו את דברי שמעון בן-פזי.

לשאלה ג' נביא בזה את דברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ג המתייחסים לדרשות חז"ל בכלל ולדרשות "אל תקרי" בפרט, ואלה דבריו:

ונחלקו בני אדם בדרשות לשני חלקים: החלק האחד ידמה, שהם אמרום על צד באור עניין הפסוק ההוא, והחלק השני הוא מבזה אותם ויחשבם לשחוק, אחר שהוא מבואר נגלה, שאין זה עניין הפסוק. והחלק הראשון נלחם ונתגבר לאמת דרשות לפי מחשבתו ולשמרם ויחשוב, שהם עניין הפסוק ושמשפט הדרשות כמשפט הדינין המקובלים. ולא הבינה אחת משתי הכתות, שהם על צד מליצת השיר, אשר לא יספק ענינים על בעל שכל. והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא והיו עושים אותו הכל, כמו שיעשו המשוררים מזמרי השיר.
אמרו רבותינו ז"ל: תני בר קפרא: "ויתד תהיה לך על אזניך" * אל תקרי "אזניך" אלא "אזניך", מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו מתוך "אזנו". ואני תמיה אם זה התנא אצל אלו הסכלים כן יחשבו בפירוש זה הפסוק, ושזאת היא כוונת זאת המצווה, ושהיתד הוא האצבע ו"אזניך" הם האזנים, איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זה, אבל היא מליצת שיר נאה מאד, הזהיר בה על מדה טובה, והוא, כי כמו שאסור לומר דבר מגונה כן אסור לשמעו, וסמך זה לפסוק על צד המשל השיר. וכן כל מה שיאמר במדרשות: "אל תקרי כן אלא כך" – זהו עניינו.

ודבריו אלה אינם עולים בקנה אחד עם דברי השל"ה שהבאנו בשאלה ג' 1, ואמנם נסו בספרים העוסקים באל תקרי ** לפשר ביניהם.

ונביא בזה עוד את הסבר המדה הזו כפי שנתנה באנציקלופדיה התלמודית כרך ב' (ערך: אל תקרי):

"אל תקרי" היא אחת מדרכי הלמוד בדרשות הפסוקים בהלכה ובאגדה... "אל תקרי" אינו מוציא את המקרא מפשוטו ולא היתה כוונתם לומר שבאמת צריכים לקרוא את הפסוק בשנוי. ואף בנוגע להמובן והפירוש של המקרא לא היתה כוונתם לומר, שאין פירוש המקרא כמו שכתוב, אלא שגם זה וגם זה כלולים במקרא, וכונתם אל תקרי, רק כך בלבד, אלא אף כך. ואע"פ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, יש רשות לחכמים לדרוש את המקראות בכל ענין שיכולים לדרשם וסמכו על מה שכתוב (תהלים ס"ב) "אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי", מקרא אחד יוצא לכמה טעמים (ועיין מנחת שי צפניה א' י"ב) וכתב אחד מן הראשונים, שמשום כך נכתבה התורה בלא נקודות, שהיא כוללת שבעים פנים, ולפיכך אמרו: "אל תקרי כך אלא כך", כדי שיהיה נדרש גם ניקוד אחר, ושני הפירושים כלולים בתוך המקרא. (מובאת בשו"ת רדב"ז ח"ג אלף ס"ח), וכן דרשו (שמות י"ב י"ז) "ושמרתם את המצות" אל תקרי 'את המצות' אלא 'את המצות', כדריך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד" – הרי שאף אחרי שדרשו 'אל תקרי' דרשוהו גם כפשוטו. ואמרו: 'כשם שאין מחמיצין את המצה'.

                        עד כאן דברי האנציקלופדיה התלמודית.

------------------------------------------------------------------------------------

* ) דברים כ"ג י"ד.

** ) רשימת דרשות "אל תקרי" בש"ס ובמדרשים על הסברם תמצא בספר "קורא באמת" ליצחק דוד הלוי במברגר, פרנקפורט דמיין, שנת תרל"א, וכן בסווג מפורט ובדיון על הסרוגים השונים בספר "דרכי השנויים" (מבאר דרכי חז"ל בתלמודים ובמדרשים בשנותם את המקראות בדרכים שונים לצורך דרשותיהם בהלכה ובאגדה ויוצא לחלק את השנויים ההם למחלקותיהם... ולהבין לשינוי חז"ל וכוונתם באלה הענינים... עם באורים והערות שונים) לשמואל וואלדברג, למברג שנת תר"ל.