בצלאל ואהליאב

כל לומד פרשיות אלה בין צעיר בין מבוגר יתמה מה ראתה התורה לחזור ולשוב ולחזור על כל פרטי המלאכה, והלא דרכה לקצר ולרמוז. ודברים גדולים וחשובים ברמז בלבד נאמרו. ולא אנו בלבד מרגישים בתמיהה זו אלא גדולי גדולים לפנינו אף הם התקשו בכך. ואם ראו חז"ל צורך ליישב את החזרה, את כפל כל הסיפור* בפרשת חיי שרה, על אחת כמה וכמה שיש לתמוה כאן.

המורה ייטיב לעיין בדברי הרמב"ן הארוכים בפרק ל"ו ח' ד"ה ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה העומד על כל החזרות המרובות האלה, ויושם לב בייחוד לסוף דבריו "והטעם כי כלל מלאכת המשכן...". השינויים שבין המקומות המקבילים אינם גדולים אך יש לעמוד עליהם. לבדיקת הסיבה להבדלים מוקדשת שאלה א. יושם לב לכך שהצד הטכני מובלט יותר בדברי משה אל ישראל מאשר בדברי ה' אל משה.

גם בפירוש רש"י יש להתעכב על שינויים. לא פעם עמדנו בגילונותינו על תופעה זו: יש ורש"י מפרש אותה מילה אות אותו צירוף מילים בשני מקומות בפירושים שונים. עיין בראשית תשי"ח ב 3.

ואולם יש ואין הוא מפרש ביטוי במקומו הראשון – כפי דרכו בעיקר – ומפרשו רק במקומו השני. וכן הוא במקומנו א 4.

            למעוניינים בדרכו של רש"י עיינו בגיליון נח תש"ד ב 2

                                                וכן בגיליון מקץ תש"ט ד"ה תסחרו

                                                וכן בגיליון דברים תש"ה ה 2

                                                 וכן בגיליון מטות-מסעי תש"ד ב 5.

(על פי המפתח שהכינה בטובה ובידידותה הגברת רחל הרמן מכפר ויתקין ותעמוד על הברכה).

יש לעמוד בלימוד הגיליון על אישיות האמנים המופלאים האלה אשר מדובר עליהם בפרשתנו, ובייחוד חשובים בעניין זה דברי הרמב"ן המבליט את הפלא של אמנות גבוהה בלי מסורת אמנותית ובלי אסכולה.

ואולם החשובה בשאלות הגיליון היא השאלה האחרונה והיא שצריכה לתפוש את עיקר השיעור.

בפרוטרוט הסביר פ. רוזנצוויג, שתפקיד המשכן היה להקים בידי בני אדם דוגמת עולמו של הקדוש ברוך הוא שבראו בששת ימי המעשה – משכן עלי אדמות לשכינה; לכן גם ההקבלה בין הפסוקים:

בראשית ב' א':

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם"

שמות ל"ט ל"ב:

"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד"

בראשית ב' ב':

"וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"

שמות מ' ל"ג:

"וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה"

בראשית א' ל"א:

"וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"

שמות ל"ט מ"ג:

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה"

ולכן בא בהקבלה לפועל המיוחס לאלוקים במעשה בראשית החוזר שם שבע פעמים (זה המספר המקביל לשבעה הימים), לפועל "עשה", גם כאן פעמים אין ספור הפועל "עשה" ("ועשיתה" בציוויים של פרשת תרומה, "ויעש" במעשה של פרשת ויקהל) כדי להקביל: עשייה אנושית כנגד עשייה אלוקית – ישראל העושה לבורא אשר עשה את העולם לכבודו.

------------------------------------------------------------------------------------

*) בראשית רבה ס':

אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר – שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא (כלומר: לומדים שדמו מטמא מה"א יתירה של "וזה לכם הטמא בשרץ" (ויקרא י"א כ"ט).