המשכן

פרשה זו היא הראשונה מבין חמש פרשיות אחרונות של ספר שמות העוסקות במעשה המשכן (ארבע פרשיות עוסקות בו בשלמותן, בפרשת כי תשא בחלקה). על המורה יקשה מאוד ללמד פרשיות אלה ולעניין בהם את התלמידים.

המורה יוכל ללכת כאן באחת משתי דרכים:

א)      יוכל הוא להסתפק בכך שיסביר את העשייה על פי הנאמר בכתוב, לחפש אחר הוראתן של מילים זרות טכניות, להשתדל להבהיר לעצמו ולתלמידיו את מבנה המשכן ואת מבנה הכלים מבחינת צורתן, גדלן, חמרן, עד כמה שזה מתפרש מתוך הכתוב – מבלי שיחפש אחרי טעמים למשכן ולכלים בכלל או לטעמים לפרטי העשייה (למה מחומר זה? למה בגודל זה? מה מטרת צורה זו, מספרי החלקים, המידות הנדרשות?).

בדרך זו הלכו רש"י ורשב"ם-
רשב"ם (בהוצאת רוזין, ואינו בחומשים שלנו) אף מקדים הקדמה קצרה לפירושו לפרשיות אלה:

פרשיות של משכן, חושן ואפוד – אם אקצר בפירושן יומצאו בפירושי רבנו שלמה אבי אמי זצ"ל.

רש"י עצמו נמנע מלהביא מדרשים המבארים טעמי המצוות, נמנע מלדבר על משמעותן הסמלית, הפנימית של כל המשכן.

ב)      אם יבחר המורה בדרך השנייה – היא דרך הסבר משמעות המצוות האלה בדרך פענוח האלגוריות המשוערות המונחות ביסודן של פרטי המשכן: האהל, הכלים, בגדי הכהנים וכו' יוכל להשתמש בכמה ממפרשינו שידם רב להם בדרך פרשנות זו, האלשיך, אברבנאל, בעל העקדה, וקרוב לזמננו (בזהירות) ר' ש. ר. הירש והמלבי"ם שהרבו לעסוק בפירוש אלגורי למשכן לכל פרטיו.

פירושים מסוג זה הבאנו בגיליונות השנים הקודמות לפרשת תרומה ותצווה.

המורה ההולך בדרך הראשונה – בייחוד המורה למבוגרים, אך גם לנוער – ירגיש שחסרה התעניינות בהעדר חומר למחשבה עיונית; המורה ההולך בדרך השנייה ירגיש בוודאי אי סיפוק בפרשנות אלגורית זו הנראית שרירותית מאוד, נטולת כל הכרח פרשני, בלי כל ראיות מן הכתוב. ובפרט כשההסברים באים לתת משמעות לכל פרט מפרטי הכלים, אפילו למידות, לציפוי הכלים, לכל פרטי העשייה, ועיין לזה דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג' כ"ו שהובאו בגיליון תשט"ו.

הפעם הלכנו בדרך אחרת, על פי בובר-רוזנצווייג, בדרך המובילה אף היא למשמעותה הפנימית של מצוות עשיית המשכן אך לא בהסתמכנו על משענת האלגוריה, כי אם רק על רמזי הכתוב בלבד, כי ידוע לנו, שאין התורה מגלה – בהרבה מקרים – את משמעותה של מצווה בדיבורים ישירים, על דרך של הסבר עיוני, אלא מעמידה אותה לפנינו על ידי חזרות של מילים וצירופי מילים. כבר חז"ל הורונו את חשיבותם של כל אלה, והורונו גם להבין את ההקבלות שבין שני מקומות דומים, או בין שתי מילות מפתח המופיעות אפילו במקומות מרוחקים זה מזה.

להקבלה שבנקודה 2 נוסיף עוד דברי הסבר הלקוחים מן המספר המצוין בראש הגיליון:

שלוש פעמים חוזרת צורת ההפעל של פועל "ראה" (כ"ה מ': "בתבניתם אשר מראה בהר"; כ"ו ל': "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר" כ"ז ח': "כאשר הראה אותן בהר כן יעשו") להודיענו עד כמה הוחדר המראה הגדול של תבנית המשכן לתודעתו של משה על מנת שיעשה כמוהו, כתבניתו עלי אדמות. היכן ומתי הראה משה תבנית זו? המקום נאמר בכל אחד מן הפסוקים הנ"ל: "בהר", אך לא נאמר הזמן בו הראה, בו נקרה להר. והנה יתפרש הדבר מתוך ההקבלה שהובאה בנקודה 2: בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ; את המשכן ואת כליו הטיל על האדם לעשותו, אבל את תבניתו עשה ה' בששת ימים וביום השביעי קרא למשה ומשה הראה את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו.