סיפור אליעזר

בשאלה א' עסקנו גם בגיליונות חיי-שרה תשכ"ד ותשכ"ט, אלא ששם הבאנו פרשנים אחרים. השאלה, ככל שאלה פרשנית היא קודם כל שאלה סמנטית: האם פירושה של מלת "מולדת" יש להבינה בהוראה זהה לזו של העברית שלנו (מקום הולדתו של האדם) או יש לה גם בפרק כ"ד אותה הוראה שיש לה גם בבראשית פרק מ"ג ובייחוד בבראשית פרק מ"ח = משפחה.

בהכרעת שאלה זו תלויה ההכרעה בתפישת הפרק כולו, מה היתה מגמת אברהם, מה היתה מטרת ה'סימן' שקבע לעצמו העבד, איך יש להבין את השינויים בין ספור המקרא את השיחה שבין אברהם לעבד ובין אותה שיחה כפי שהיא מסופרת על-ידי העבד בבית בתואל, ועוד.

נוסיף בזה על דברי בעל משך חכמה דעתם של עוד שני פרשנים מאוחרים. (דעות הקדמונים הובאו כאמור בגיליון תשכ"ט). –

שד"ל:   

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך: תלך אל ארצי ובהיותך שם תלך אל מולדתי, כלומר אל משפחתי, ולקחת אשה לבני; ממשפחתי אם תמצא, ואם לא תמצא ממשפחתי תקח מעירי (אברבנאל). וכן משמע ממה שאמר אחר זה (ז') "ולקחת אשה לבני משם" ר"ל מן הארץ או מן העיר ההיא.
ועוד סיוע לזה מן הנחש שעשה אליעזר, שהרי אם היה מושבע ועומד שלא לקחת אלא ממשפחת אברהם, היה לו לשאול מיד: "איה בית נחור?" ולא להמתין שתזדמן לו אשה מן השואבות אשר בלא ספק רבות היו, ואשר ממשפחת נחור היו בטלות במעוטן בין כל בנות העיר.

מלבי"ם, פסוק כ"ב:

ד"ה ויהי כאשר כלו הגמלים... ויקח האיש נזם זהב: המפרשים תמהו איך נתן לה המתנות קודם ששאל אותה "בת מי את"? ולדרכי לא קשה, כי אברהם לא צו לו כלל שיקח ממשפחתו, רק שיקח אשה מארץ מולדתו, וכל אשה שהיא מחרן ראויה לזה, אם ימצא בה המעלות הראויות שתהיה אשת יצחק, ועל כן נתן לה תיכף המתנות.

שאלה ב' היא שאלה ידועה. האם עשה אליעזר עבד אברהם כהוגן, או שמא יש בזה משום עבירה על "לא תנחשו"? (וביחוד התקשו קדמונים בשאלה זו אליבא דמי שאומר שגם בני נח מוזהרין על הכשוף ועל הנחוש).

לשאלה זו נביא כאן שנית את דברי הרמב"ם בהלכות עכו"ם, שעליהם סובבים דברי בעל כסף משנה המובאים בגיליון. (דברי הרמב"ם האלה כבר הובאו בגיליון חיי-שרה תש"ח–

רוב פרשנינו הולכים בדרך שהלך בה הר"ן (אשר דבריו מובאים בתוך דברי בעל כסף משנה) ומוכיחים שאין במעשה אליעזר ניחוש, שהרי זהו מבחן פסיכולוגי לבדוק אופיו של אדם, מידותיו, הרגליו. ואם כך יקשה מאד אותו מאמר חז"ל: כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם... אינו נחש.

ובעל תורה תמימה, מנסה להסבירו בזה האופן:

אבל מה שנראה ברור בכלל ענין זה, כי באמת אינו אסור רק נחוש כזה מבלי להזכיר שם ה' ומבלי בקש סיועו לסבוב מקרה זה, משום ואז יש בזה ענין כשוף, כמו שאמרו בחולין ז' ע"ב: "למה נקרא שמם כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה, היינו שמסירים כביכול השגחת ה' ומאמתים מעשיהם הם, מה שאין כן אליעזר שאמר: "ה' אלוקי אברהם הקרה נא לפני..." הרי שעשה הכל בדרך אמונה ותפילה ובקש מהקב"ה שיסבב לו סימן זה, למען יהיה בטוח במעשיו. אין בזה אף ריח ניחוש. ומותר לכל אדם לעשות כן.

ומה שאמרו בגמרא "כל נחוש שאינו כאליעזר – אינו ניחוש" – הכוונה אם עשה סימן כזה בדרך נחוש מבלי להזכיר שם ה'.

ועם ביאור זה יתיישב הכל. וגם יתיישב על פי דרך זו מה שהקשו התוספות שם (חולין צ"ה) מיונתן בן שאול – היאך ניחש? יען כי גם הוא זכר שם ה' כמבואר בקרא.

והלומד ישוה דבריו לדברי בעל כסף משנה ויחליט אם על פי דברי בעל תורה תמימה "יתישב הכל" או אם עדיין יש להקשות ולתמוה.