עשו

פרק זה, אשר מרובות ושונות הן הבעיות הקשות המתעוררות על ידי פסוקו לא עסקנו בו עדיין בגיליונינו; בחרנו הפעם בשתי בעיות בלבד, בשמות נשי עשו העומדות בסתירה לשמות הכתובים בכ"ו ובכ"ח, ובשאלה הגדולה לטעמו ונחיצותו של פרוט זה בבני עשו ונשותיהם ופלגשותיהם.

לשאלה א' נוסיף כאן את דברי "ספר הישר" המעבד מסורות אגדה שונות אשר הגיעו אליו:

ועשו היה איש מחשבות ומרמות וצורב את לב כל אדם, וגונב את דעתם, ויהי עשו איש גבור חיל בשדה, ויהי מימים וילך עשו אל ארץ שעיר לצוד כפעם בפעם וילך ויבוא עד שדה שעיר הוא שדה אדום. וישב שם עשו בארץ שעיר לצוד בשדה ימים וארבעה חדשים. וירא שם עשו בארץ שעיר בת איש כנעני ושמה יהודית בת בארי בת עפר ממשפחות חת בן כנען, ויקחה עשו לאשה, בן ארבעים שנה היה בקחתו אותה, ויביאה חברונה ארץ מגורי אביו וישב שם...

... וישטום עשו את יעקב אחיו על הברכה אשר ברכו אביו ויחר אפו עליו מאד. ויירא יעקב מפני עשו ויקם ויברח בית עבר בן שם ויסתר שם ופני אחיו... ארבע עשרה שנה וילמד שם עוד את דרכי ה' ומצותיו. ועשו ראה כי ברח יעקב וימלט מידו... ויתעצב מאד ויחר לו גם על אביו וגם על אמו ויקם גם הוא ויקח את אשתו וילך ארצה שעיר מפני אביו ואמו וישב שם. וירא שם עשו עוד אשה מבנות חתי ושמה בשמת בת אלון החתי ויקחה לו לאשה על אשתו. ויקרא עשו את שמה עדה לאמר: "עדה ממנו הברכה בעת ההיא".

וישב עשו בארץ שעיר ששה חדשים ופני אביו ואמו לא ראה. ויהי אחרי כן ויקח את נשיו ויקם וישב ארצה כנען.

ויושב את שתי נשיו חברונה בית אביו. ותהיינה נשי עשיו מכעיסים ומקציפים את יצחק ואת רבקה במעשיהם, כי לא הלכו בדרכי ה' ויעבדו את אלוהי אביהן עץ ואבן אשר למדום אביהן...

ויהי בימים ההם ותהר עדה אשת עשו ותלד לו בן ויקרא עשו את שם בנו הנולד לו אליפז, ועשו בן ששים וחמש שנים בלדת אותו.

בעת ההיא כראות עשו כי ברך יצחק את יעקב וכי צוהו לא תקח אשה מבנות הכנעני, וכי רעות בנות כנען בעיני יצחק ורבקה, וילך הוא אל ישמעאל דודו ויקח את מחלת בת ישמעאל.

... ובשנה השלישית לשבת יעקב בחרן ילדה בשמת בת ישמעאל אשת עשו לו בן ויקרא עשו את שמו רעואל.

... ובשנה החמישית מתה יהודית בת בארי אשת עשו בארץ כנען ובנים לא היו לה כי אם בנות. ואלה שמות בנותיה אשר ילדה לעשו: שם הגדולה מרצית, ושם הקטנה פועית. ויהי כאשר מתה יהודית וינחם עשו וילך שעירה לצוד ציד בשדה כפעם בפעם וישב עשו בשעיר ימים רבים.

ובשנה השישית לקח עשו את אהילבמה בת ענה בת צבעון החוי על נשיו לו לאשה, ויביאה עשו ארצה כנען ותהר אהליבמה ותלד לעשו את יעוש, ואת יעלם ואת קרח, בנים שלושה.

ותהי מלחמה בימים ההם בארץ כנען בין רועי מקנה עשו ובין רועי מקנה יושבי הארץ הכנעני, כי היה מקנה עשו ורכושו רב מאד משבת בארץ כנען בבית אביו, ולא יכלה ארץ כנען לשאת אותו מפני קנינו. ויהי כראות עשו כי גדלה מלחמתו עם יושבי הארץ הכנעני, ויקם ויקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו ואת מקנה קנינו ואת כל רכושו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ שעיר מפני יושבי הארץ ויגר שם עשו הוא וכל אשר לו בארץ שעיר. אך מיום ליום ומחדש לחדש יבא עשו ארצה כנען לראות את אביו ואמו.

ויתחתן עשו את החורים ויתן את בנותיו לבני שעיר החורי... ויתן את מרצית לענה בת צבעון אחי אשתו, ואת פועית נתן לאצר בן בלהון החורי, וישב עשו בהר שעיר הוא ובניו ויפרו וירבו מאד.

מענינת היא דעתם של קייל ודליטש (1872) בפרושם לספר בראשית, המוצאים סמך לזהוי שבין יהודית ובין אהליבמה (על אף שמות האבות השונים) ביחזקאל פרק כ"ג. נוסיף לשאלת השמות את דברי בן אמוזג, בפרושו:

בראשית י"א כ"ט:

ד"ה ואבי יסכה: לפי חז"ל יסכה זו שרה. וכן אמרו: קטורה זו הגר. ודרך כלל רבו מהרבה האנשים שעליהם אמרו בתלמוד ובמדרשים, שיש להם שמות הרבה, ומכללם המלכים, ובאמת ידענו מחקירת קדמוניות שכן היה מנהג מפורסם אצל קצת מגדולי אומות העולם, וביחוד ידענו ממלכי מצרים שכל אחד היה נקרא בשנים או שלושה שמות; וקלימינס האלכסנדרי ברור מלל על כל מצרי ומצרי בהתחנכו לסתרי דתו (מיסטירי) היה נקרא בשם אחר. ...ורבות ממליצות התורה לא יובנו כי אם במונח זה, ועל פי המנהג המפורסם שזכרנו, וכן (ישעיהו ס"ה ט"ו) "ולעבדיו יקרא שם אחר"; (הושע ב' י"ח) "והיה ביום ההוא, נאום ה', תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי".

בראשית ל"ו ג':

ד"ה ואת בשמת: גם זו מן הראיות להקרא הקדמונים בשמות רבים, כמו שכתבתי בפרוש ואני יסכה, ויקח אשה ושמה קטורה, ועתה רואה אני לקדמון אחד צרפתי שהטיח דברים קשים נגד שלמות כתבי הקדש מכח הסתירות בשמות וכיוצא, ובכל זאת לא יכול להתאפק מלהודות בדברים האלה המסכימים הסכמה נפלאה למדרשיהם של קדמונינו:

תרגום דברי ז'אן אסטרוך:

"לא אתעכב על שוני השמות... אצל עמי המזרח לא היו השמות אלא כנויים. אותם אישים היו בעלי שמות שונים, והמירו שמותיהם לפי ההזדמנויות השונות. ודבר זה ניתן לאשרו ע"י הרבה ראיות מוכיחות". ובן אמוזג מוסיף כאן, כדי להראות עד כמה מתאימים דברי החוקר הנ"ל עם דברי חכמינו: כגון: "שבע שמות נקראו לו" של יתרו, ועוד: "בתחילה נקראה כך, ולבסוף נקראו כך".

 (Jean Astruc, Conjectures sur la Pent)