הבארות

פסוקי גיליוננו עוסקים ביצחק עובד האדמה ובייחוד ביצחק החופר בארות מים בנגב. תושבי הארץ סותמים בארותיו אעפ"י שברכה בהם לכל יושבי הארץ, רבים עמו, שוטמים אותו, ואעפ"כ ממשיך הוא בחפירת בארות ובהפרחת השממה. לנו פסוקים אלה וחשיבותם מובנה מאד; יש במעשי יצחק ממלוא המצווה אשר ניתנה לאדם עם היבראו (בראשית א' כ"ח) "וכבשוה", אשר פירשה הרמב"ן, שם במילים אלה:

ד"ה וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור הנטוע ומהרריה לחצוב ברזל וכל כיוצא בזה.

דהיינו, כל עבודה ציביליזטורית, כל עיסוק ב"יישוב העולם" (בלשוננו "כיבוש השממה") מצווה היא אשר הטיל הבורא על מין האדם, וכך הבין את תוכן פרקנו גם בעל מדרש הגדול (שאלה א), ובלשון אחרת בעל מדרש החפץ:           

גדולים הצדיקים שהם עוסקים בישוב העולם.

ואולם לא כך הבינו את יצחק ומעשיו רוב פרשנינו. דווקא הרמב"ן אשר עלה לארץ, והוא מחונן עפרה, אינו רואה טעם ותועלת בפשוטי הסיפור "ולא כבוד גדול ליצחק" (וכבר נזף בו אברבנאל על כך, והוא רואה "כבוד גדול ליצחק" בתיאור כל התנהגותו בפרקנו.) ולא מצא הרמב"ן דרך אחרת לפרש טעם הסיפור הזה – אלא ע"י הפכו כולו לאליגוריה.

למעוניין לראות כיצד תפשו פרשנים משמעות נוספת על זו של הפיכת הנגב למקום ישוב בפסוקנו מועתקים בזה דברי בעל הכתב והקבלה, שהובאו בגיליון תולדות תש"י:

ד"ה ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו: ויתכן וקריאת שמות לבארות היה דומה לשאר קריאת שמות שהיו לזכרון חסדי ה' ופעולותיו, כענין "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה", "ה' נסי", על כן קרא לבאר "באר לחי ראי", כן עשה אברהם בבארות אשר חפר שקרא את שמם בשם ה'... לפי שהיתה מדתו של אברהם ללמד לרבים דעת את ה' ולהורות להם שאין ממשות באלילים. המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה... קרא שם הבאר בשם אשר יורה אל אמיתת מציאת ה', בזה הרגיל בפי הבריות הבאים לשאוב מים מבארות, באמרם "נלכה נא לשאוב מים מבאר ה' אל עולם", שנתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמתית; לפי שהבארות הם צרכי רבים וכל המון עם הורגלו בזה לדעת ידיעות אמתיות ולהכיר את ה' ית'... ודבר גדול עשה אברהם אהוב ה', שהיה כעבד הנאמן למלך המשתדל להביא אנשים שברחו להם ממדינתו מפני מרדם בו, והוא ידבר אל לבם מטוב הנהגת המלך עד שיתנו שכמם תחת עולו. ככה עשה אברהם להטות לב מכחישי אל אל ה'. ובעודנו חי והיה נשיא אלוקים בתוכם, היה מוראו עליהם והניחו הבארות ושמותן עליהן. אמנם אחרי מותו חזרו לגלוליהם וכדי לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלה, לפי שהיו כלם מורים הפך דעתם המשובשת, לכן סתמו הבארות ובהתבטל הבאר, נתבטל שמו. ובא הכתוב להודיע, כי יצחק אחז במעשי אברהם והתאמץ לחפר אותן הבארות ולהחזיר שמותן, כדי להחזיר עטרת אמונה אמתית למקומה.

ואמנם נראים דבריו מצד זה, שכל המסופר מחיי האבות – והמסופר הן הוא מעט מזער ובוודאי אינו מספיק כדי לשמש ביוגרפיה של חייהם – מתייחס ליעודם, מפאת היותם אבות האומה בחירי האל, שנבחרו ליעוד מסוים, ויכוונו דבריו, שמידתם של אברהם וגם של יצחק היתה "לקראו בשם ה'"; אך נראה שיש פגם בפירושו בזה, שדווקא בארות אלה שיצחק חפרם אין נקראים כלל בשמות סמליים, מסוג של "ה' נסי" או "ה' אל עולם".

לשאלה ב ניתן לענות תשובות שונות. מ"ם זו של "ממנו" רבת משמעויות היא וכבר טעו בה כמה מן המתרגמים ללועזית. הנה התרגום האנגלי המקובל:

King James Version: Go from us, for thou art much mightier than we

ואילו בתרגומים היהודיים לא תורגם כך, אלא:

Hirsch: denn du bist uns viel zu machtig geworden

Buber-Rosenzweig: denn du bist uns uberstark geworden

בתרגום האנגלי נתפשת המ"ם איפוא כמ"ם היתרון. ואילו בתרגומים של הירש ושל בובר כמ"ם היחס. המדרש הולך בדרך שלישית, מבחינה לשונית ודאי לא כוון לפשוטו של מקרא, אך מבחינת אמיתותה של ההיסטוריה היהודית שבכל הדורות צדק מדרשנו.

השאלות ברש"י (ו') הן קשות. ו'-1 עניינה הוא בכך: האם המסופר בפסוק י"ח קרה לאחר המסופר בפסוק י"ז או לפניו? לפי הרא"ם יש לגרוס בדברי רש"י "וקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן" דהיינו "וקודם" בוי"ו. ואולם לפי ההוצאה המדעית "זכור לאברהם" לאברהם ברלינר, אין גירסה כזו באף אחד מכתבי היד ולא בדפוסים עתיקים.

שאלה ו2 נוגעת בדו-משמעותה של הוי"ו בפסוקנו: וי"ו החיבור או וי"ו ההיפוך. ועין דברי רש"י בראשית כ"ט ט"ו ד"ה ועבדתני חנם. ועיין גיליון ויצא תשי"ח ב4.