קניית מערת המכפלה
בראשית פרק כג
מר ע. צ. מלמד, במאמרו המוזכר בגיליון אומר בראשית דבריו לפרקנו:
... לפי דעתם (של רוב המפרשים החדשים) יש בפרשתנו משא ומתן שמי עם כל פרטי הנימוס הקשור לקניה ואריכות הדברים שבין הקונה והמוכר, כנהוג עד היום בארצות המזרח, ועל כן יש בפרשה כפילות וחזרות.
לפי דעתנו לפנינו משא ומתן משפטי חשוב וקדום וכל פסוק וכל לשון בפרשה קטנה וחשובה זו אומר "ילמדנו!" ואין כאן שום שאלה ושום תשובה יתירה או כפולה, אלא הכל בא ללמד על פרטים שונים במשא ומתן יורידי זה.
במאמרו המסביר כל פסוק יוצא הוא מתוך הנחה, שהבאנוה בשאלה א' ומתוך זה מתפרש לו למה אין בכל פרקנו לא פעל "מכר" ולא "קנה". נביא את סכום מאמרו כפי שהוא נותנו בסיום דבריו:
אברהם פונה בבקשה אל בני חת שיתנו לו כמתנה אחוזת קבר, הם עונים אותו שאיש מהם לא ימנע מלתת לו מקום קבורה ועוברים בשתיקה (שיש בה משום אמירת "לאו") על בקשתו ל"אחוזת נחלה". הוא פונה בבקשה ל"עם הארץ" לבני חת שיפגעו בעפרון (אולי נשיאם?) שיתן לו את מערת המכפלה בכסף מלא. עפרון מציע לו במתנה (כנראה על מנת להחזיר?) את השדה ואת המערה שבו, אברהם מסרב לקבל ומציע לו שתחילה יקבל את הכסף ואח"כ יקבר את מתו, עפרון נוקב את כסף השדה", אברהם שוקל את הכסף, והשדה וכל אשר בו קם לו למקנה, שנתאשרה ע"י השבט כולו... לפנינו איפוא פרוצדורה שלמה של טרנסאקציה קרקעית מיוחדת במינה, מכירה בצורת מתנה, ואין כאן לא גבוב מילים ולא דרך של משא ומתן מזרחי שמי.
כך נראה לי פירוש הפרשה מתוך הכתובים וממקורות אחרים – (הוא משתמש במחקרו גם בראיות לקוחות ממנהגי מקח וממכר של אשורים וחתיים)
אבל יש חוקרים המתנגדים לו ואף הם בהשענם על החוק החתי (שהתגלה רק במאה שלנו.) ונביא בזה בקצור את דעתו של מנפרד. ר. להמן * המתנגד לפרושי קודמיו, המפרשים "נתן" שבפסוק י"א כנתינת מתנה ו"נתן" שפבסוק י"ג כמתן תשלום. לדעתו יובן לנו כל המו"מ בין אברהם ועפרון אם נתן דעתנו על סעיפים 46-47 של החוק החתי, הקובעים שמסי המלך (או עבודות המוטלות כחובה על בעלי קרקעות) חובתן רק על קונה קרקעות, אם רוכש הוא מידי הקונה את קרקעותיו בשלמותן. אך אם יקנה רק חלק מקרקעותיו, תשארנה החובות, השרותים למלך על שכמו של המוכר. ** משום כך לא רצה אברהם אלא לקנות את המערה בלבד "אשר בקצה שדהו" ואלו עפרון היה מעוניין למכור לו את כל שדהו נוסף על המערה. ולפי זה גם בפסוק י"א אין הוראת "נתן" נתינה במתנה אלא מכירה גמורה. המחבר משער – אם כי אין הוכחות ברורות לכך – שהעבודות הנזכרות לעיל אשר בעל הקרקע חייב בהם למלך היו קשורות בעניני פולחן, ומכאן יובן רצונו של אברהם לקנות את המערה בלבד, ורק בלית ברירה קנה את הכל. ולדעתו יש לפרש פסוק י"ג כאנחה: "לו שמעת בקולי! אך באין ברירה מוכן אני לקנות את השדה כולו וקח את דמיו". ועוד להבנת פרקנו מוסיף המחבר: בשטרי המכר החתיים של קרקעות נרשם תמיד גם המספר המדויק של העצים הגדלים בשטח הקרקע הנמכרת. וזו הסיבה לנאמר בפסוק י"ז. הוא מסיים את מאמרו:
We have thus found that gen. 23 is permeated with intimate knowledge of subtitles of Hittie laws, correctly corresponding to the time of Abraham. This is another … in which a … dating must be firmly rejected. Our study is confirms the authenticity of the “background material” of Genesis.
בשאלת ה' יתברר לנו שגם מבין הפרשנים הקדמונים תפשו את הוכוח בין אברהם ועפרון לא כוכוח על מתנה או קנייה, כי אם כוכוח על גדל שטח הקנין, אם המערה בלבד או השדה והמערה.
------------------------------------------------------------------------------------
* Manfred R. Lehman: Abraham’s Purchase of Machpelah and Hittite Law
(Bulletin of the American Schools of Oriental Research. cd Albright 1953, February).
וזו לשון החוק (בתרגום האנגלי):
*** $ 46. If in a village anyone holds fields under socage as inheritance – if the fields have all been given to him, he shall render the services; if the fields have been given to him only to a small part, he shall not render the services…
$ 47.. If anyone buys all the fields of a craftsman, they shall ask the king, and he shall render those services which the king orders. If there remain fields in the hand of the man from whom he buys, he shall not render the services.
(Prichard: Ancient Noar Eastern Texte. 1955
Princeton p. 189)
