העקדה

בשאלה הכללית: מה משמעות הניסיון לגבי מנסה, היודע "יצר כל היצורים" מבלי שינסה אותם, לראות אם יעמדו בניסיונותיו, בשאלה זו עסק גיליוננו לפרשת וירא שנת תש"ז. (בעימות דעות הרמב"ם והרמב"ן ואחרים) וכן עסק בשאלת מטרת הניסיון גם גיליון וירא תשי"ט.

בהשוואת פרקנו למדרשי חז"ל עסק גיליון תש"ח, ובשאלת המבנה הספרותי עסק בחלקו גיליון וירא תשט"ו.*

גיליוננו הפעם מוקדש לפרטים מסוימים מתוך פרשת העקידה.

שאלה ג' ושאלה ה' נוגעות שתיהן בבעיה פרשנית כללית, המתעוררת במקומות רבים ושונים. האם יש ללמוד מן החיסורים שבספור המקראי, שאותם הפרטים החסרים בספור לא הובאו, מפני שנעדרו באמת, או יש לראות בחיסורם השמטה לשם קיצור, לשם האצה בדהירת העלילה לקראת סופה, לשם ריכוז המחשבה בעיקר, וכד'? על בעיה זו כותב יצחק היינמן, (דרכי אגדה, עמוד 98):

האגדה דורשת לא את היתרות בלבד אלא גם את "החסרות". כלומר: היא שואלת: מה היתה כוונת המקרא כשהוא עובר בשתיקה על ענינים מסוימים שלכאורה מן הראוי להזכירם. ואמנם יש להבין שרבותינו תמהו על כך שאברהם נפטר בלי לברך את בניו...
בכמה מקומות נמצא במקרא האב מיצג את כל המשפחה,... רק אברהם נוסע מצרימה (בראשית י"ב י'); רק הוא שב מהר המוריה (בראשית כ"ב י"ט). הפסוק הראשון מוכיח (לפי בראשית רבה מ' ה') שאת שרה הטמין אברהם ונעל בפניה, כלומר עשה מה שביכולתו כדי למנוע מאשתו כל סכנה.

[ועיין רש"י, בראשית י"ב י"ד:

ויהי כבוא אברהם מצרימה: היה לו לומר כבואם מצרימה אלא למד שהטמין אותה בתיבה וע"י שתבעו את המכס פתחו וראו אותה.]

הפסוק השני מורה שאברהם שלח את יצחק לבית מדרשו של שם ללמוד שם תורה, כלומר שהלך מחיל אל חיל.

רש"י הולך ברוב המקרים האלה בדרך האגדה ומחפש סיבה להעדר אותו פריט שצריך היה להזכר בכתוב ולא נזכר. ואילו הרמב"ן שיטה אחרת לו בענין זה ובמקרים רבים הוא מתנגד לרש"י מתוך שהוא מסתמך על אופיו הספרותי של הספור המקראי המקצר בהרבה, וביחוד בפרטים המובנים מאליהם או המוזכרים במקום אחד ואין צורך להזכירם במקום השני. ועיין למשל דבריו בראשית ל"א:

ל"א ז':

ד"ה ואביכן התל בי והחליף את משכורתי: זה היה אמת ואם לא ספרו הכתוב מתחילה. וכן אמר לו (ל"א מ') "ותחלף את משכרתי עשרת מונים", וכזה במקומות רבים בתורה...

וכן השווה דברי רש"י לדברי הרמב"ן בשמות ל"ב ד"ה כה אמר ה' אלוקי ישראל-

רש"י:

והיכן אמר? (שמות כ"ב) "זובח לאלוהים יחרם". (בשמות רבה הלשון: והיכן אתה מוצא שאמר לו כך?)

רמב"ן:

איננו ממצות "זובח לאלוהים יחרם", כי אין אלה חייבים מצוה מן הדין, אבל היא מצוה שנאמרה למשה מפי הגבורה ולא כתבה... והנה זאת המצוה כמצות (שמות ט"ז ל"ב) "זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו".

בעיה זו היא בעית שאלה ג': היכן אותה אמירה מובטחת לאברהם "על אחד ההרים אשר אומר אליך" ומופיעה בשאלה ה': "ויצחק היכן היה?"
בשאלה האחרונה ובתשובות השונות ובהשתלשלות המוטיבים המדרשיים אשר נתלו בשאלה זו עסק בבקיאות עצומה ובחדירה מעמיקה שלום שפיגל במאמרו "מאגדות העקידה" (פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא). ** 

אגדה זו שהובאה בגיליון מן המדרש הגדול שלקחו הקב"ה לגן-עדן ולכן לא נזכר בשיבת אברהם לבאר-שבע – אגדה זו מופיעה בהשלמה מוזרה:

והמלאכים הוליכוהו לגן עדן שם שהה ג' שנים לרפאותו עבור אותה חבורה שעשה בו אברהם בשעת העקידה (ילקוט ראובני).

ועוד מביא שפיגל בשם ריב"א (ר' יצחק בן אשר הלוי, מראשוני בעלי התוספות):

מצא מדרש שנטמן יצחק בגן-עדן שני שנים כדי להתרפאות מן החתך שחתך אביו כשהתחיל לשחטו.

והדה של אגדה זו בדברי ראב"ע וביותר בדברי אבן-כספי שהובאו בגיליון. מה ראו בעלי המדרש להכניס לספור פרט הנוגד ניגוד גמור את הכתוב במקרא ("ואל תעש לו מאומה!"), בשאלה זו עוסק שפיגל במאמרו באריכות.

מעניין שהרב קוק אשר מצא תשובה עמוקה כל כך לשאלת "החיסור" של אמירת ה' – (שאלה ג') לא עסק כלל בחיסור של הזכרת שם יצחק בשוב אברהם הביתה (שאלה ה') ויותר מן הנעדר בכתוב – יצחק – היה מפליא בעיניו הנמצא בכתוב – אלה שני נעריו.

לשאלה ג' 5 מתאימים מאד דברי הרב קוק מתוך מאמרו על שיר-השירים *** (שנאמרו שם בהקשר אחר):

מה נמוכים הם הגמדים, שהם גם כן בעלי עינים טרוטות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל ורושמים את קומתו אשר לא תגיע רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה. ואם מראש המגדל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד, אז מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר.

------------------------------------------------------------------------------------

* בגיליון ההוא (תשט"ו) הובאו גם דבריו החשובים על נסיון העקידה בכללו כפי שהבינו הרב קוק. דבריו שם לא מתוך פירושו לסדור, כי אם מתוך אגרות הראיה כרך ב' במכתב לד"ר משה זיידל עמ' מ"ג.

** מתוך ספר היובל לאלפנדר מרקס במלאת לו שבעים שנה. ניו-יורק תש"י. עמודים תע"מ–תקמ"ו.

*** מאמר זה נדפס פעמים מספר לאחרונה בקובץ "אלומה" ירושלים תרצ"ו, ואחר-כך בקובץ "מעינות" כרך "פסח" תשי"ג, המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה (ההסתדרות הציונית).