תחילתו של אברם

הדברים שהתורה מספרת לנו על תחילתו של אברהם, ביתר דיוק על כל שבעים וחמש שנות חייו עד ליציאתו מחרן והליכתו לארץ כנען על פי צו של "לך לך" מעטים וסתמיים הם. אביו אחיו, אשתו ואשת אחיו נחור, בן אח אחד ומותו, נדידת המשפחה ממקומם "ללכת ארצה כנען" והשתקעותם בדרך, מות אביו, וזה הכל.

כל מעשיו של אברהם אבינו, הכרתו את בוראו, מלחמתו באלילות, התעצמותו עם נימרוד, כבשן האש, כל אותם דברים הידועים לנו מדברי חז"ל, שהמדרשים האריכו והעמיקו בהם – אין להם זכר בתורה.
עמד על תמיהה זו הרמב"ן, בתחילת פרשת לך לך:

ד"ה והיה ברכה: והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה: עזוב ארצך ואטיבה עמך טובה שלא היתה כמוה מעולם מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלוקים? ומנהג הכתוב לומר: "התהלך לפני ותשמע בקולי ואטיבה עמך" – כאשר בדוד ובשלמה ובענין התורה כולה: "אם בחוקותי תלכו", "אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך". וביצחק אמר: "בעבור אברהם עבדי" – אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ, אין בו טעם.
אבל הטעם מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחילה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני אדם לשם ה' בארץ הנבחרת ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים, שהיו מבזין ומקללין אותו ושמו אותו בבור או בכבשן האש ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד יקללו יואר.
וזה טעם הפרשה, אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו.

מכל מקום אין בדבריו תשובה לשאלה: למה מוזכרים דוקא פרטים אלה, (מות הרן, יציאת המשפחה מאור כשדים, מות תרח), בעוד וענינים כה גדולים ועצומים כמו מלחמתו באלילות לא הוזכרו? בשאלה זו עוסק גיליוננו בעיקרו.

לשאלה ב בכללה נביא בזה דברי קאסוטו, בספרו מנח עד אברהם עמוד 158:

כדי להבין את הכתוב (פסוק ל"א) עלינו לשים לב לאותו הפסוק הדומה י"ב ה'. הדמיון שבין שני הכתובים, לא רק בנוסחה, אלא גם בשמות הפרטים מורה על יחס פנימי שביניהם, ובא כאלו להשמיענו, שכבר לפני צאתם מחרן, וכבר בהיות המשפחה עדיין באור-כשדים, היו אברם ושרי ולוט קשורים קשר הדוק זה בזה, ומהווים מעין חוג מיוחד בתוך החוג הכללי של המשפחה, ולא לחנם נאמר בפסוק זה "ללכת ארצה כנען", כמו שנאמר שם. כנראה התכוון הכתוב להגיד שכבר בתחילה, בשבתם עדיין באור-כשדים, עלה במחשבתם של אברם ושרי ולוט ללכת אל ארץ כנען והשפיעו על תרח ועל יתר בני המשפחה עד כדי כך, שכולם יצאו אתם מתוך כונה ללכת יחדו אל מחוז חפצם. נסעו דרך הקשת הפוריה, וכשהגיעו באמצע הדרך לחרן, נתעכבו ולא המשיכו ללכת. רק חוגו של אברם, לאחר זמן מה, המשיך את דרכו והגיע למטרה המכוונת מראש, כמו שיסופר בפסוקים הראשונים של פרק י"ב.
ולפי זה כך הוא שעור הפסוק: ויקח תרח, ראש המשפחה, את אברם בנו ואת שרי ולוט הקשורים אתו במיוחד, ויצאו כל בני המשפחה "אתם", כלומר את אברהם ואת שרי ואת לוט ללכת אתם לפי יזמתם, אל ארץ כנען. הבטוי "ויצאו אתם", שהיה קשה לכאורה, מתבאר כך בקלות. ואף חסרון הזכרה מפורשת של נחור ומלכה מתבארת בדרך זו: כלולים הם, כמו כל יתאר הנספחים לבית תרח, בנושא הכללי של הפעל "יצאו". לא היה מן הצורך להזכיר את כולם בפרטות, מכיון שהמשך הספור לא יטפל בהם...
... בהשפעת אברם וחוגו, הרגישו אף תרח ויתר בני המשפחה מעין דחיפה פנימית,לא חזקה ולא ברורה כל צרכה לאותו הכיוון הרוחני שאליו התכוון אברם בכל לבבו ובכל נפשו. אבל הם לא הצליחו להתגבר בהחלט על כח משיכתה של עבודת האלילים ולא עלה בידם לצאת מתחום האלילות, נסעו אמנם, אבל נשארו באמצע הדרך...

לשאלה ג יש להעיר: בחומשים שלנו נפלה טעות דפוס (אולי מכוונת, אולי אי הבנה) בדברי הרמב"ן. נאמר שם: "כדי שיראה מבעלי העיון" וצ"ל - וכן הוא בהוצאת איזנשטט וכן בהוצאת שעוועל - "מבלי עיון" ועל שתי מילים אלה מוסבת תמיהת בעל גור אריה (שאלה ג 4).