ברכת יצחק ליעקב + הפטרה

פרשני האשכנזים, רש"י, ר' יוסף קרא, רשב"ם אין רגילים לתת בהרחבה הסבר לעניין שלם, אלא מפרשים בדרך של פירוש משלים על פי ד"ה, פרט אחר פרט; והשלמות צריכה להיווצר ברוחו של הלומד. ואילו מפרשי ספרד נטו יותר ל"פירוש המרצה" (כפי שכינהו א. מ. ליפשיץ ז"ל) המקיף עניין שלם ומאירו מתוך תפישת הפרשן ואינו נכנס לביאור כל הפרטים.*

בפירוש הראב"ע, שהיה ע"י נדודיו הרבים במידה ידועה קרוב לשני העולמות, אנו מוצאים בעיקר פירושים קצרים לד"ה של מילה או שתי מילים, אך כפעם בפעם נמצא בו מעין הרצאה ארוכה המקיפה בעיה שלימה, עניין, נושא ובאותה הרצאה משולבים פירושים והסברים לאי אלו פרטים. (כגון: הקדמתו המפורסמת לעשרת הדברות, פירושו למעשה העגל בכללו, לחטאו של משה במי מריבה (במדבר כ, ח) ועוד).

בשאלה א הבאנו קטע מסוג זה מתוך הראב"ע הניתן אמנם לד"ה מתוך פרק אחר (סוף מכירת הבכורה) אך שייך לפרקנו.

מקום זה הוא אופייני מאד לפירושו של ראב"ע, לצד החלש שבו, מתוך רצון לרדוף אחרי פשוטי מקראות, נאחז הוא במילה הבודדת או בפסוק הבודד מבלי להרגיש באווירת הסיפור, בנשמתו. למורה ניתנת כאן הזדמנות טובה להסביר לתלמידים שפירוש שאינו חש באטמוספרה האופפת את הסיפור אינו נכון. המסביר את ה"הלעיטני" של עשו ומכירת הבכורה מתוך הנחת מצב כלכלי דחוק וחוסר אוכל בבית יעקב, ולא ראה שכאן מתוארת להיטות אחרי סיפוק מאוויים רגעיים, על חשבון ערכי נצח, לא הבין את הסיפור כולו ולא ברוח המפעמת בו. וכן המפרש את בקשת יצחק "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכני נפשי בטרם אמות" כתוצאה של עוני ודלות וחוסר תזונה טובה בבית יצחק, במקום הרצון להפעיל את עשו בכיבוד אב, לתת לו הזדמנות לשרות אחרון, להוכחת נאמנות כדי שתתקשר שוב נפש בנפש – הרי מוכיח הוא בזה כמה רחוק היה מהרגיש בכוונת הסיפור ובנשמתו.

אי הבנה קרובה לזו שראינוה בשאלה א – אם כי פחות חריפה – יש לראות גם דברי ראב"ע לשאלה ב. פסוק כ"ז הנפלא המתאר את המעבר מן הרושם החושני – הריח – להרחבת הדעת והכרת טובה "אשר ברכו ה'" להתעלות רוחנית "ויתן לך הא-לוהים מטל השמים…" אותו הבין ראב"ע רק כתכסיס בלשי להכיר ולהיווכח מי העומד לפניו.

לשאלה ב שבהפטרה יביא המורה על יד פסוק י"א של מלאכי ופרק י' פסוק י' בירמיהו אף את דברי ר' שלמה אבן גבירול, מתוך כתר מלכות: (ח)**

אתה א-לוה,
וכל היצורים עבדיך ועובדיך,
ולא יחסר כבודֶך
בגלל עובדי בלעדיך, -
כי כוונת כולם להגיע עדיך.
אבל הם כעיוורים –
מגמת פניהם דרך המלך,
ותעו מן הדרך:
זה טָבַע בבאר שַחַת,
וזה נפל אל הפַחַת;
וכולם חשבו כי לחפצם נָגָעו
והם לריק יָגָעו.

-----------------------------------------------------------------------------------

* הרא"מ ליפשיץ בספרו על רש"י (מוסד הרב קוק תשל"ו) פרק י "המיתודא הפרשנית" (עמוד פה) העמיק חקר בדבר זה וכתב שם דברים חשובים מאד על הבדל זה בין ספרדים ואשכנזים בדרכי הפירוש, בין הפירוש הסוקר את הכלל ובין "הפירוש הטבעי" הנותנים "את באור הפרטים ובכל פרט מפרש אותו רסיס הכלל הצפון בו, והכלל מעצמו יצטייר במח הלומדים" (שם עמוד פו).

אמנם דבריו שם מכוונים לפירוש התלמוד והוא מעמיד מול פירוש רש"י לתלמוד את פירוש הרמב"ם למשנה ואת פירושו של רבנו חננאל – אבל כפי שיוסבר על ידנו, כוחם של דברים במידה מסוימת יפים גם לגבי פירושי התורה.

הספר "רש"י", של א. מ. ליפשיץ נדפס מחדש בכתבים כרך א עמודים ט'–קצ"ו בהוצאת מוסד הרב קוק תש"ז, וכן הודפס שנית בפירוש רש"י הוצאת מוסד הרב קוק תשט"ז.

** רשב"ג, כתר מלכות, מוסד הרב קוק תש"י, עמוד י"ח.