מזבח הזהב
שמות פרק ל, פסוקים א - י
הדרכים בהסבר טעמי משכן וכליו, קורבנות וסדריהם שונות זו מזו, וכבר דובר על כך בעלון ההדרכה של פרשת תרומה, שתי דרכים רחוקות זו מזו ביותר הדגמנו בשאלה א'. ואין הדרך הזו בה הולך הרמב"ם בטעם מצווה זו כאן הדרך היחידה בה הלך. (על ריבוי הדרכים שבהם הלך הרמב"ם בטעמי מצוות כותב בפרוטרוטי. הינמן בספרו).
כדאי ללומד להשוות לשתי הדרכים שהובאו בשאלה א' את שתי הדרכים בהסבר מצווה אחרת (הבאנום בגיליון צו תש"ד):
מצוות עשה שיסיר הכהן הדשן בכל יום ויום מעל המזבח וזהו שנקרא תרומת הדשן שהייתה נעשית בכל יום שנאמר "והרים את הדשן" משרשי מצווה זו מה שכתבנו (פרק ב') להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו... ונוי הוא למזבח לפנות הדשן ממקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו הדשן.
כשם שעבודה של שחר בתרומת הדשן כרמיזה לעבודות יום הקודם ולזכרונו לפני ה'
תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום המתחדש גם התחייבותנו מתחדשת לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו.
תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצצוה שקיימנוה בעבר – אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה – כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה.
והוציא את הדשן! שרידי עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להחיל עבדת היום החדש במקום מחודש ופנוי כולו. – לפני הסתכלות זו תגלה לנו חשיבות האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר – ההוצאה ואולי גם ההרמה – מצוותה בבגדים שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה בעבר והוא נדחה הצידה מפני המצווה החדשה שכל יום נולד דורש קיומה!
לשאלה ג'. (שכדאי לפתוח בה) מקומו של תיאור מזבח הקטורת ודיני ההקטרה בסוף פרשתנו כבר התמיהה ראשונים ואחרונים, לאחרונה כתב על כך קאסוטו, פירוש על שמות עמוד 272:
מקומה של פסקה זו, לאחר שכבר באו בסוף הפסקה הקודמת פסוקים של סיום, יוכל לכאורה להראות מוזר. הואיל ומזבח הקטורת, הוא אחד מן הכלים שבתוך המשכן, נדמה. שמן הראוי היה שהפסקה תבוא למעלה, כשמדובר ע יתר הכלים שבמשכן, הארון הכפורת השולחן המנורה....
התשובות שניתנו לשאלה זו הן רבות. בספרו על המשכן וכליו מסביר בנו יעקב Benno Jacob: Der Pentateuch, Exegetisch-kritische Forschungen (Leipzig, 1905) בפירוט את ההבדל המהותי היסודי שבין כלי המשכן ועבודת הקורבנות לבין הקטרת הקטורת. הקרבת הקורבנות והקטרת הקטורת הן לדעתו שני אספקטים שונים בעבודת ה', ומוכיח הוא דבר זה בהבאת פסוקים שונים, כגון:
"יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ
וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ"
וכשמגנים עבודת הבמות נאמר מדי פעם שהעם "מזבחים ומקטרים בבמות", ואף כשמוכיחים הנביאים את ישראל על עבודה זרה הם קובעים.
הושע
"עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ
וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ"
"לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ
וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן"
"עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ"
ועוד ועוד.
הקורבן – קורבן התמיד – הוא ההכנה לשכינת ה' בקרב בישראל, וזו תכלית המשכן וכליו כולם. (ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ואילו הקטורת תפקידה – לדעת בנו יעקב – לכפר על חטאות בני ישראל. עבודת הקורבנות מקדשת את ישראל, והקטרת הקטורת מטהרת. (עיין שם עמודים 272-283 בפרוטרוט!) ע"י השוני הזה במהות ובתכלית מתבאר גם מקומו בפרשה בנפרד מכל הכלים.
לשאלה ו'- דעתו של ספר החינוך בטעם פרטי המצוות לקוחה מן הרמב"ם מורה נבוכים ג' כ"ו. (שם יכנה הרמב"ם את המחפש טעם לפרטי המצוות, כגון לפרטים הטכניים בעשיית הכלים, כמי "שמשתגע שגעון ארוך". ועיין גיליון תצווה תש"ה).
