"וקם העם הזה וזנה..."

בפסוקים האלה – בעלי חשיבות רבה – כבר עסקו שני גיליונות: נצבים-וילך תש"ו – וילך תש"ז ולפסוק ט"ז לבדו הוקדש הגיליון וילך (תש"י, תשי"א). (שאלת הבחירה).

הקושי הגדול שבפסוקינו (שאלות א', ו', ז') היא השאלה שנסח אותה אברבנאל:

אם ישראל יתודו חטאתם ויאמרו: "הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" איך אחרי תשובתם לא רחם ה' ית' עליהם. אבל כפל עונשם וצרתם באמרו אחריו "ואנוכי הסתר אסתיר פני" כי במקום שאמר ראשונה קודם זכרון תשובתם (י"ז) "והסתרתי פני מהם" יאמר אחר זכרון תשובתם (י"ח) "ואנכי הסתר אסתיר פני", שהוא עונש מוכפל?

וכן שואל הוא גם במקומנו:

באמרו "והתודו את עונם" והנה עם היותו מהראוי שבעבור שיהיה ישראל "מודה ועוזב ירוחם", הנה אמר על הודוי ההוא: "אף אני אלך עמכם בחמת קרי והבאתי אותם בארץ אויביהם" ואחרי כן הכביד ענשם ורעתם אחרי הודוי יותר ממה שהיה בלתו.

והתשובות הניתנות לשאלה זו רבות ושונות. והובאו בחלקן בגיליון תש"ו ואחדות כאן בשאלות ו', ז' ומענינת ביותר היא תשובת בן אמוזג, (אם למקרא):

... יתכן שפרושו: ללא מחסרון מקדש ה' וארון העדות בינינו באה אלינו כל הצרה הזאת, ואלו היה המקדש והארון קיימים, לא נמצא בנו עון בכל תועבותינו והאמונה הרעה הזאת היתה מפורסמת בישראל בימי רשעתם ועליה צווח הנביא, כי היה כל טעותם להנצל מכל ענש הראוי להם בזכות המקדש והקרבנות. וזה יהיה בידך מפתח להכנס בו בפנימיות כמה מליצות בדברי הנביאים – והביאני לפרש כזאת בפסוק זה מה שמצאתי במיכה (ג' י"א) "ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו... ועל ה' ישענו לאמור: הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" – ואין ספק שאין כונתו על אהבת ה' והשגחתו לטובה, רק על המצא ביניהם המקדש. וכן כאן: הלא על כי אין אלוקי בקרבי, כלומר: על כי אין המקדש בתוכנו, שהיה מגין עלינו באופן סגוליי מבלי פנות לזכותנו או לחובתינו – על כן מצאוני...