המן

בפרק זה עסקנו כבר פעמים אחדות בשנים קודמות, אך לרב התרכזנו בחלק הראשון של פרקנו, במן כניסיון (פרק ט"ז פסוק ד') "למען אנחנו" בגיליון בשלח תש"ה, בקשר שבין המן והשבת בתשכ"א. בדברי ה' אל משה ואל העם (פסוקים ד'-ז'). בתשכ"ט הפעם עסקנו בחלקו של פרקנו ובשמו של "לחם שמים" זה – במילה "מן".

נוסיף בזה עוד שני פירושים למילה זו:

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות ספר שלישי א' (ו') בתרגומו של שליט:

ומיד אחר מתן ראשון זה של מזון (=השלו שתיאר בואו לפני כן) הוריד להם אלוקים מתן שני: כי כשהרים משה ידיו לתפילה ירד טל ודבק בידיו, והוא שער, שגם זה נשלח להם למזון מאלוהים, וטעם ושמח. ההמון לא ידע וחשב שירד שלג, ולא בא זה אלא מחמת קופת השנה. ומשה ביאר להם שהטל היורד מן השמים אינו שלג, כפי שהם סבורים, אלא שהוא בא להצלתם ולמחייתם, יטעמו ממנו ויאמינו כי כך הוא.
והללו עשו כמעשה המנהיג ונהנו מן המאכל, כי היה דומה לדבש במתיקותו ובטעמו הטוב, וכבושם הקרוי בדליון* (הדל"ת בסגול), הנותן ריח טוב, וגדלו היה כזרע גד. והם אספו אותו בשקידה רבה והייתה הפקודה לכל איש לאסוף באופן שווה עישרון ליום – מידה מסוימת היא – מן המאכל שלא יחסרוהו. ולא תמנע הלקיחה מן החלשים מחמת כוחם של החזקים, שיקחו לעצמם יותר בשעת האוסף. ואמנם אלא שאספו יותר על המידה והמצוות, לא זכו בשום יתרון אלא בעמל, כי לא מצאו יותר מעישרון ומזה שנשאר ליום המחרת לא הפיקו תועלת כל עיקר משום שנשחת על ידי תולעים וטעמו הפך מר. כל כך אלוקי נפלא היה המאכל.
והוא משענם של תושבי הארץ הזאת החסרים מזונות אחרים ועוד כיום מרווה את כל המקום ההוא גשם דומה לזה ששלח אלוקים אז, כדי להחיות את העברים ולעשות חסד עם משה, והעברים קוראים למאכל זה "מן", כי בלשוננו "מן" היא מילת שאלה, השואלת "מה זאת?".

רואים אנו שסטה פה יוסף בן מתתיהו לא במעט מן הכתוב בתורה, אלא שיש לכמה מפרטי דבריו יסודות הנמצאים באגדות חז"ל, אשר היו ידועים ליוסף עוד מזמן למדו תורה בירושלים.

והפירוש השני למילה מן מתוך פירושו של מ. ד. קאסוטו, בפירושו לשמות פרק ט"ז פסוק י"ג:

מתחיל כאן סיפור של מעשה פלאים, מעשה מעשה ירידת המן במדבר. אף הוא כרוב מעשי הנסים המסופרים למעלה, מיוסד על תופעה טבעית מצויה במקום וחורג ממסגרת הרגיל בממדיו ובפרטיו. הקרע הטבעי לפי ש. בודנהיימר שלפני שנים אחדות חקר את העניין בחצי האי סיני, הוא זה, שמינים אחדים של כנימות הרגילים לחיות על עצי האשל המרובים במקום, מפרישים מגופם את יתרון הסוכר ששאבו מתוך העצים, בצורת טיפות שמתייבשות באוויר החם של המדבר ונעשות לכדוריות לבנבנות או צהבהבות. כדוריות אלה נופלות על הקרקע ונשארות שם עד שבאות הנמלים ולוקטות אותן או עד שלוקטים אותן בני אדם.
הערבים קוראים להם בשם "מן" וגם "מן א-סמא" – "מן השמים" (השווה תהלים ע"ח כ"ד, "דגן שמים" וכן תהלים ק"ה מ' "לחם שמים"). ... הפלא שעליו מספר הכתוב אינו אלא כמותו המרובה של המן ופרטי הימצאו (=בששת ימי השבוע והעדרו בשבת וכו') המיוחדים.

הקורא יווכח שקרובים הדברים לפירוש השני המובא באברבנאל בשם 'יש אומרים'. ראיית גדולת הנס בפרטי הימצאו ולא בעצם מציאתו נמצאת גם אצל פרשנים כגון:

ראב"ע: 

ד"ה ויהי בערב: ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי"ר והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחודשים אחרים. ועוד: אם תשימהו לשמש – לא ימס. ועוד: כי בלילה לא יבאש... (ולא ראינו) כי ביום השישי היה יורד משנה ולא היה יורד בשבת...

------------------------------------------------------------------------------------

* המתרגם שליט מעיר בהערותיו שהשאיר את המילה "בדליון" כפי שהיא במקור, מפני שכך מתורגם בתרגום הוולגטה (במדבר י"א ז') "ועיינו כעין הבדולח".