דברי משה

המכביד על הבנת הענינים בפרשיות דברים- ואתחנן- עקב הוא מבנה סגנונם המיוחד של פרשיות אלה.

            (א) אין המאורעות המוזכרים בפרשיות אלה מובאים בנאומי משה אלה בסדרם הכרונולוגי אלא כפי צורף התוכחה וכהסבר, כהדגמה, כראיה לרעיונות המובאים בדברי התוכחה. כן מתבאר הסדור הבלתי כרונולוגי שחטא המרגלים מוזכר במקומנו והוא חטאם האחרון של דור יוצאי מצרים, ואלו חטא העגל שקדם לו – מוזכר רק במאוחר, בפרשת עקב (ט'–י'). (כבר עמד על כך אברבנאל, עיין בגיליון דברים תשי"ד א').

            (ב) רציפות הענינים נפסקה לפעמים ע"י הכנסת ענינים צדדיים או מאמרים מוסגרים בדרך אסוציאטיבית. עי"כ אין הפרק מובן ללומד עד שיעמול למצוא את מבנהו המדויק ורק אז יעשה שקוף. והנה בטרם בוא המורה לפתור עם תלמידיו את שאלה א', יבהיר את חלוקת הפרק, שהיא אם נשים לב רק ליחידות גדולות כוללות כדלקמן:

                                   א' – ה' (הקדמה)

                                   ו' – ז' 
                                  (ט' – י"ח) מאמר מוסגר

ובהמשך ישיר של פסוק ז': י"ט – פרק ב, פסוק א' - שהוא סוף הענין, ולא הפסוק אחרון של פרק א', ואף כאן אפשר לראות פסוק ל"ז מאמר מוסגר.

לשם תרגיל בתפישת מבנה הפרקים אפשר לדרוש מהלומדים ביחוד אם השעור ניתן לנוער או בכתת בי"ס למצוא את המאמרים המוסגרים גם בפרק ב', הלא הם:

                       פרק  ב'- פסוקים י' – י"ב

                                   פסוקים כ' – כ"ג

השאלות והדיוקים ברש"י הם הפעם קשים ביותר. נרמוז כאן לפתרון שאלה ב' 1 (2) לפסוק שמות י"ח כ"ג! וכן לשם פתרון ב' 2 (ב) (ג) יש לעיין בדברי רש"י לפסוק ט'!

בשאלה ב' 3 יש לערוך למי שמתעניין בנוסחאות בפירוש רש"י על התורה אשר כידוע תלו בו ידי מעתיקים ומדפיסים להוסיף בו הוספות, לשבש ולתקן וכדברי ר' אברהם ברלינר, בהקדמה להוצאתו את רש"י:

"כל אחד שלח ידו להגיה ברש"י כחפץ ליבו ויעשה בו כאדם העושה בתוך שלו וכתבו ומחקו וגרעו והוסיפו על פי הסברא ולא בראיה ברורה שיש שם טעות".

והתופעה הנמצאת כאן בדברי רש"י מצאנוה כבר בשמות כ"ה כ"ב (ועיין גיליון תרומה תש"ג שאלה ה') וכדוגמתה: בראשית י"ד י"ד ד"ה חניכיו: בראשית כ"ה ו' ד"ה פלגשים ועוד בהרבה מקומות.

לשאלה ב' 4 יש לשים לב לצורת הקל של החלטתם – שלא כשמושנו הרגיל בהפעיל. ואמנם יש הבדל בהוראה בין "החלטתם" ובין "חלטתם". כי האחרון פירושו: מהרתם להסכים, כאלו חטפתם הדבר מפי שמא אתחרט. ורבים חשבו שהוא חדוש בלשון רש"י אך כבר מצינו כמוהו – וגם בהוראה זו – במלכים א' כ' ל"ג.

לשאלה 6 (ג) יש לעיין בסמוך ברש"י י"ז ד"ה לא תגורו מפני איש וכן גם בל"ב כ"ז ד"ה כעס אויב אגור.

חשובה היא מבחינת תכנה שאלה ב' 2. יש לעיין בפסוק זה יחד עם הפסוקים הבאים:

שמות כ"ג פסוק ג'

"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ"

פסוק ו'

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ"

ויקרא י"ט פסוק ט"ו

"...לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל"

דברים ט"ז פסוק י"ט

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים"

מעתה יובנו דברי רש"י המחפש רבותא בפסוקנו.

השאלות (א) – (ו) אינן "דקדוקי עניות" בדברי רש"י אלא דורשות את ההבנה הפשוטה בדבריו.