הלוחות השניים

פרק זה בעצם ניתן ללמדו רק בצמידות לפרק הקודם לו. הן הדו-שיח המתנהל בין ה' ובין משה, הפותח ב – ל"ב ז' כאשר נתן ה' "שבילים למשה", הולך ומתנהל דרך ל"ב ז' – ח', ל"ב ל"א – ל"ג ה' ופותח שוב ב – ל"ג י"ב – כ"ג ומסתיים בפסוקי פרקנו ל"ד א' – י'.*

גיליוננו זה מצטמצם בפסוקים העוסקים בלוחות השניים. הרבה נאמר עליהם בהשוואה ללוחות ראשונים, ואף דעות מתנגדות זו לזו. כבר הראב"ע חולק על רב סעדיה בשאלה אם ראשונים נכבדים משניים או להיפך.
ויכוח זה הקצר בפרוש הראב"ע הנדפס בחומשים שלנו בא במפורט ב"פרוש הקצר", ומשום שאינו מצוי, יועתק בזה:

ויאמר הגאון, כי השניים נכבדים מן הראשונים בשבעה דרכים: האחד שתיקן להם ארון ששם שם הלוחות; והשני כי בשניים כתוב (דברים ה' ט"ז) "למען ייטב לך", שהוא טוב העולם הבא; והשלישי כי יש עליהם שלוש בריתות, והם: (ל"ד י') "הנה אנכי כורת ברית"; (ל"ד כ"ז) "כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית"; (ל"ד כ"ח) "ויכתוב על הלוחות את דברי הברית"; והרביעי כי בם חלק מהשמים והארץ כגוף בן-אדם; והחמישי שהראשונים הורידם ביום חול (כונתו: הראשונים הורידם בשבעה עשר בתמוז והשניים ביום-הכפורים); והששי כי בעבורם (= בעבור השניים) קרן עור פניו, והשביעי כי קבלום ישראל, כי התאבלו על הראשונות.
ואין צורך להשיב על דברי זה הגאון, כי ראיתיו הם כדברי חלום, לא מעלים ולא מורידים, רק יצא עתק מפיו, והאומר כן – חייב שילקה, כי ידוע כי מכתב האחרונים כמכתב הראשונים – מכתב אלוהים הוא, והנה הם המכתב שוים כראשונים, ועל דעתי בראם השם, והשניים פסלם משה מאבן נבראת, והנה מעשה משה נכבד ממעשה א-לוהים?

ויכוח זה הולך ונמשך מדור לדור כאשר הבאנוהו בגיליון. יש להבדיל בין הרואים בלוחות חצובים בידי אדם הכרח, ענין של לית ברירה (כגון בעל העקידה), ענין של ירידה גרידא (קאסוטו), ובין מי שרואים בעשיה אנושית זו אמצעי ללמוד לקח גדול. יושם לב ביחוד לדברי בעל משך חכמה הכתובים בפאתוס רב נגד קדושה אימננטית בדברים נבראים.

לדבריו הנותנים טעם לשבירת הלוחות יש להשוות את הנאמר בגיליון כי-תשא תש"ך שעסק כולו בסבות שנתנו למעשהו זה של משה.

-----------------------------------------------------------------------------------

*) על הקשרים שבין חלקי השיחה הזו, על הגשרים הנבנים ע"י רמזי מלים חוזרות נאמרו דברים חשובים במאמרו של בובר: דרכו של מקרא, עמוד 300: Das Leitwort und der Formtypus der Rede. Ein Beispiel 1935

מתוך הספר:  Buber-Rosenzweig:

 Die schrift und ihre Verdeutschung, Berlin 1936 S. 262-275

ועיין גיליון כי-תשא תשכ"ב.