המנורה

הרוצים להתעמק במעשה המשכן בפרטי עשית הכלים יעיינו בגיליונות תרומה לשנת תש"ג (ארון ושלחן), תש"ד (פרטי המנורה), תש"י (הכרובים). שרטוט המראה על מקומם של הכלים בתוך המשכן ימצא הלומד בגיליון תש"ב.

גיליון שנה זו עוסק רק בשאלות לטעמם של כל הכלים, לפירושם האלגורי. השאלה הראשונה וביחוד דברי הרמב"ם המובאים בה אינם לפי יכולת תפישתם של מתחילים, וביחוד אם נמצא הגיליון רק בידי נותן השיעור ואינו לנגד עיני כל אחד מן הלומדים, יתקשו התלמידים להבינו, כי קטעים קשים אינם נלמדים מתוך שמיעה בלבד.

בחוג מתקדמים יותר יש להדגיש את רעיונו העיקרי של הרמב"ם המבדיל בין חיפוש טעם למצוה כולה שהוא לדעתו דרך למוד טובה ומועילה ובין חיפוש טעם לפרטי המצוה ולפרטי פרטיה שהוא לדעתו "שגעון ארוך". לדבריו אלה מעיר פרופ' היינמן, בספרו "טעמי המצוות בספרות ישראל" (מהדורה שלישית מתוקנת חלק א' עמוד 82):

בצדק תמהו על ההתקפה הקשה הזאת, ביחוד אחרי שהרמב"ם עצמו כותב בסוף הסברת המצוות שלו (מורה-נבוכים ג' מ"ט בסוף): "הנה זכרתי פרטי המצוות כלם והעירותי על טעמם ולא נשאר מהם דבר שלא נתתי בו טעם רק חלקים מעטים; ואע"פ שעל דרך האמת כבר נתתי גם בהם טעם, יקל לאיש תבונה להוציאו מכח דברינו". ועוד נראה שהרמב"ם נימק את הערצת מספר שבע שבתורה וגם הסביר כמה פרטי מצוות, והנה אין כאן סתירה גמורה; כי כמובן נשארו כמה חלקים שלא דרש את טעמיהם. אולם נגוד מה נשאר. כנראה שם הרמב"ם את פניו נגד המטיפים המשתדלים להראות את חכמת התורה דוקא על סמך פרטים שהכרח גרם להם.

(המתענין בשיטת הרמב"ם בבאורו טעמי המצוות יעיין שם בכל הפרק שלו עמודים 79–97).

(פרופ' היינמן גם מעיר כזה בין חפוש אחר טעם המצוה בכללה לבין חפוש ללא צורך, טועה ומטעה אחרי טעמי פרטי הדברים – הבדל דומה לזה נותן הרמב"ם גם בהבדל שבין הסבר משלים מסוימים בתורה בכללם ובין חפוש אחרי מובנם של פרטי המשלים. דבריו אלה נאמרו בהקדמתו למורה-נבוכים והובאו בגיליון ויצא תש"ט שאלה א').

דבריו של בעל העקדה מאפינים את הגישה ההפוכה מזו של הרמב"ם בדרשם דוקא חקירה מדוקדקת בפרטי הדברים מאחר "שהקפידה התורה האלוקית במעשה המנורה, תבניתה וצלמה, קומתה וצורתה..." ויש לצרף אליהם את בקורת האברבנאל לגישתו של הרמב"ם שהובאה בגיליון שופטים תשי"ד. (שאלה א' 5!).

לגישת הרמב"ם לטעם המצוה בכללה נמצא כאן דוגמא בשאלה ב'. זוהי אחת הדוגמאות המעטות שהרמב"ם מסתפק בהם במה שקורא היינמן (שם) "טעם תועלתי". דוגמא מאלפת לסוג זה של טעמים ימצא הלומד גם בגיליון שמיני תשי"ב לאסור החזיר וכן בגיליון בהר-בחקותי תש"ה לשנת השמיטה, וביותר לקטרת בבית-המקדש גיליון תצוה תש"ג שאלה ד').

אין על המורה לכוף את תלמידיו לקבל את טעמו. ואם יטען הטוען שלא תשבע הנפש מטעם כזה – אל ישתדל לשכנעם. לפיכך הובאו בגיליון גם טעמים אחרים וינקוט המורה כאן בדרכו של בעל ספר החינוך הנוהג לסיים אחרי הביאו כמה טעמים שונים מגדולי תורה: "וכל דרך איש ישר בעיניו", או "והבוחר – יבחר". על המורה להביא את תלמידיו לידי זה שיבינו את כל אחד משלושת הקטעים שבשאלה ב' ואת גישתו המיוחדת של כל אחד מהם "והבוחר – יבחר". (שאלה ב' 4).

רצוי שלדברי אברבנאל וטעמו יובאו דברי זכריה פרק ד' א'–ו'. שגם בהם מופיעה המנורה כסמל, וברור – וכן גם דעת רוב המפרשים – שעמדה לנגד עיניו המנורה שבמשכן.