"ואני אקשה את לב..."
שמות פרק ז, ג
ושוב עוסק הגיליון רק בפסוק אחד, או נכון יותר – בבעיה אחת: הפסוק הנראה כסותר הבחירה החפשית. השאלה המתעוררת למקרא פסוקנו כל כך בולטת עד שאפילו ילדים בכתות נמוכות שואלים אותה, ולכן נאמרה שאלה א' 2 רק כדי לעורר את הלומדים לנסח את השאלה בניסוחה הנכון.
רצוי להזכיר לתלמידים את הפסוקים המעידים על הבחירה החופשית הניתנת לאדם, כגון:
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי..."
(דברי הרמב"ן, שם:
בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יאמר הכתוב כן, והיא כלשון בני אדם.)
וכן דברים י' י"ב:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה'"
רש"י:
רבותינו דרשו מכאן: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
וכן את דברי הרמב"ם, הלכות תשובה ה' הלכה א'–ב':
רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו; הוא שכתוב בתורה (בראשית ג') "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא עצמו בדעתי ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מה שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גלמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם...
ואחרי הבאת כל המקומות הנ"ל תראה השאלה בכל חריפותה. ורצוי למתוח לומדים ב'שאלות גדולות' מסוג זה ולעבד יפה את השאלה לפני שניגשים לפתרונות.
לדברי שמות רבה ראוי להסביר תחילה את הלשון על 'לא היתה ממנו' שבה יתקשו הלומדים. וכן יש להפנות תשומת לב לביטוי 'נועל הדלת בפני התשובה'.
להבנת שאלה א' 3 ראוי שיחפשו הלומדים בכל הפרשה וימצאו את כל הפסוקים אשר בהם פרעה הוא הנושא להכבדת הלב ולא המושא.
אם אין השיעור ניתן בשבת אלא בכיתה בימות החול, טוב לכתוב (בעזרת התלמידים) רשימה זו על הלוח:
אחרי מכת הדם:
פרק ז' פסוק כ"ב
"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"
אחרי מכת הצפרדעים:
פרק ח' פסוק י"א
"וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"
אחרי מכת הכינים:
פרק ח' פסוק ט"ו
"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"
אחרי מכת הערוב:
פרק ח' פסוק כ"ח
"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת"
אחרי מכת הדבר:
פרק ט' פסוק ז'
"וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם"
כל זה דרוש גם להבנת תשובתו של הרמב"ם בשאלה ג'.
בשאלה ב' יש להפנות תשומת הלב לחוסר ההקבלה שבמאמר "בא לטהר – מסייעין לו, בא לטמא – פותחין לו", אותה אי-הקבלה שכל כך יפה הבהיר אותה רש"י. ויש להסביר במה עולה מאמר זה בנסוחו על הדומה לו של "בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו." (המעונין בדוגמא שניה ל'הולכה' זו בדרך שאדם בחר בה, יעיין בגיליון בלק תשי"ב ב' 2!).
מעתה תהיה הדרך פתוחה להבנת דברי הרמב"ם שיש לקרא אותם פסקה פסקה ולבארה. והחשובה בהם היא האחרונה שבדבריו ויש להקביל לדבריו את התופעה הפסיכולוגית של "ההרגל" אשר אף הוא מן הדברים המצרים את חופש הבחירה.
