מות יעקב

לאחר ברכות יעקב את כל בניו באה הצוואה (פסוק כ"ט: "ויצו אותם") לכולם ואין צואה זו סותרת לנאמר ליוסף בתחילת פרשתנו, כי יוסף היה זה אשר צריך להשיג רשיונו של פרעה (עיין גיליון ויחי תשי"א) ואלו עצם הקבורה מצוותה על כל בניו.

לשאלה א' 1. המלה "אל" המעסיקה את פרשתנו בפסוק זה נאמרה גם בקבורת שרה (כ"ג י"ט): ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה, וכן נאמרה בקבורת אברהם אבינו (כ"ה ט'): ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרון בן צוחר החתי...

ועמד על כך בעל העמק דבר:

משמעות "אל" הוא לשון השלמה לתכליתה, דלה קבורה זו לכך נוצרה מששת ימי בראשית שיהיו האבות קבורים בה, נמצא כאשר קברו אחד מהם בה, השלימו בזה תכליתה. ומשום הכא שייך לשון "אל" המערה, להגיע לתכליתה...

לשאלה ב'. גם אברבנאל מעיר על כך, שלא הניחום פרעה ומצרים לצאת, ולכן, כדי לישב דעת המצריים שלא יאמרו 'בורחים הם', הניחו נשיהם וטפם ומקניהם בארץ גושן ערבון עד שובם.

והחוקר בן זמננו משה גרינברג, בפירושו לספר שמות (באנגלית)* מרחיב דבריו בנקודה זו, ומנמק עוד שגם משמרות הצבא החזקות בגבול המזרחי של מצרים מעידות על כך שיציאה ממצרים לא היתה ברשות כל אדם לפי רצונו. ובזה יבואר גם פחדו של יעקב ברדתו מצרימה, גם בקשתו האחרונה של יוסף המקוה ל'פקד יפקד אתכם ה'' (כי בלא זה אין תקוה ליציאתם), וביחוד מתפרש עי"כ חששו המוזר של פרעה בשמות א' י' 'ועלה מן הארץ'. לפי דעת גרינברג החל איפוא 'שעבוד מצרים' במובן מסוים עוד בימי יוסף.

עיקר גיליוננו עוסק בפחדם של אחי יוסף ובתחבולתם אחרי לוית יעקב.

שאלה ה' 1. היא השאלה הידועה: ההיה כל זה אמת וזו באמת צוואת האב או אין זו אלא בדותא. לדברי חז"ל בבראשית רבה ובעיקר ביבמות, יש לעורר את השאלה הנוספת המסתעפת מן הראשונה, השאלה בדבר גבולות הדרישה לאמת, האין מקרים בהם מותר לשנות – או אולי אפילו בהם מצוה לשנות. ואם יגיעו הלומדים לשאלה זו יש אולי להוסיף את המשכם של דברי הגמרא ביבמות שם: 

מותר לאדם לשנות מפני השלום... ר' נתן אומר מצוה!

שנאמר (שמואל א' ט"ז א') ויאמר שמואל: "איך אלך ושמע שאול והרגני?!" ויאמר ה': "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי". (רש"י:

ד"ה מצוה: הקב"ה צוה לשנות).

(כמובן על המורה לקרוא תחילה את הפסוקים הראשונים מתוך שמואל א' ט"ז ולהזכיר ללומדים את מצב הענינים ומה קדם לשיחה זו בין ה' ובין שמואל).

בשאלה 1 (ג) יש לשקול את תוכן דבריהם, את צורת דבריהם, את המצב, את הזמן בו הוחלט לבוא בפניה זו אל יוסף ולאחר כל אלה יש להחליט: האם באמת לא צואת יעקב היא זו?

בשאלה 2 – דרכו של רש"י בסגננו ובקצרו ובנסחו מחדש את דברי המקורות – יש לטפל רק בחוגי מבוגרים וידענים, כי אין זו אלא שאלה מחקרית-ספרותית; אין היא מוסיפה ללומד כלום להבנת דברי התורה כשלעצמם, אף לא להבנת דברי רש"י. רק המעונין בסגנון דבריו של רש"י יראה כאן כיצד הופך הוא דברי הלכה לדברי פרשנות.

(המעונין בשאלה זו והרוצה להכיר דרך עבודתו של רש"י יעיין גם בגיליון לך-לך תש"ג שאלה אחרונה וגם בגיליון לך-לך תשט"ו שאלה ג').

שאלות 3-4 עוסקות שוב ברעיון הפסוקים ויש בהם שוב נגיעה בשאלה הגדולה: אמת או שקר.

יש לשים לב לכך שאם נקבל את דעת הרמב"ן (וכן את דעת דברי הפסקתא רבתי שהבאתי), נמצא בהם גם תשובה לשאלה אשר רבות שאלוה גם מפרשים בכל התקופות, גם לומדים צעירים וזקנים עד היום הזה, והיא:

איך נמנע יוסף מלשלוח ידיעה אל אביו – כל זמן היותו במצרים, וגם אם בהתחלה בהיותו עבד ובהיותו אסיר, לא יכול היה לשלוח לאביו אגרת – הנה אח"כ בהיותו משנה למלך הן לא נבצר ממנו לשלוח אפילו רץ שלוח אל אביו ולבשרו כי עודנו בחיים, וכיצד הניח אביו באבלו ובצרתו ולא השתדל לנחמו מיגונו זה?

אבל אם נקבל את דעת הרמב"ן הנ"ל – נמצא בה הסבר גם לשאלה זו. לשאלה 5 יכולות להנתן תשובות שונות מאד – ואין על המורה לדחות אחת מהן, אם גם לו נראים ביותר דברי שד"ל:

הבין כי אחיו הם הם ששלחו השליחים ושמו הדברים בפיהם ולא יעקב צוה כל זאת, שאם היה בדעתו לצוות על זה, היה אומר לו בחייו. על כן בכה בראותו צרת אחיו היראים לנפשם ומוכרחים להמציא תחבולות להנצל מחרון אפו.

------------------------------------------------------------------------------------

 * Moshe Grinberg, Understanding Exodus New York: Behrman House, 1969.