האחים במצרים

לשאלה א'.

הכינוי שבו מכונה אדם בכתוב (או כמו במקומנו = קבוצת בני אדם), והמשתנה לפעמים בפרק אחד – ויש שאף בפסוק אחד – יש לו חשיבות רבה. הכתוב רומז עי"כ ליחסים שבין בני אדם שונים לאדם המכונה פעם בשמו, פעם בשם אביו, פעם על פי מקצועו ופעם על פי מקום מוצאו וכדומה.

כבר למדונו רבותינו לעמוד על ההבדל שבין (מלכים א, א' א') "והמלך דוד זקן בא בימים" ובין (מלכים א' ב' א') "ויקרבו ימי דוד למות". אמרו:

            בראשית רבה צו (ג):

(קהלת ח' ח') "ואין שלטון ביום המות" - ...ואף בדוד כתוב "והמלך דוד זקן", וכאן שנה למות מה כתיב בו? ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא "ויקרבו ימי דוד למות".

ועמדנו על שנויי הכינויים בפרק אחד פעמים רבות בגיליוננו. ועיין:

וירא תשי"א

כי תשא תשכ"ב

חיי שרה תשי"ג

ועוד.

פרשנים מאוחרים עמדו על שינויים אלה יותר מפרשנים קדמונים. בנוגע לפסוקים שלנו עומד על שינויים אלה יותר מפרשנים קדמונים. בנוגע לפסוקים שלנו עומד רש"י (ע"פ דברי חז"ל) רק על השנוי הראשון:

פסוק ג':

ד"ה וירדו אחי יוסף: ולא כתב בני יעקב, מלמד...

ואילו האלשיך והאברבנאל מנסים לישב גם את הכינויים "אחי בנימין" ו"בני ישראל".

לשאלה ב'.

שאלה זו נוגעת בשאלה מקיפה יותר והיא: מה היתה בכלל מטרת יוסף בהתנכרות ובכל המעשים המוזרים (עלילת המרגלים, מאסרם, החזרת הכסף, ולבסוף עלילת גניבת הגביע). עסקנו בשאלה זו בפרוטרוט בגיליונות מקץ תשכ"ז (ועיין שם גם בעלון ההדרכה) וכן תשכ"ח.

הפעם צמצמנו את השאלה רק לצד אחד, להוציא מלב הלומד את הפירוש הבלתי נכון, שמטרתו היתה נקמה.

לשאלה ה' 1. עיין את אשר אמרנו בעלון פרשת חיי-שרה שנה זו.

לשאלה ה' 2.

ראוי להשוות לדברי רש"י את דברי הרמב"ן העוסק באותו קושי שעומד עליו רש"י, אלא שהוא משאיר את המלה "תסחרו" בהוראתה הרגילה של מקח וממכר ומביא שתי תשובות שונות מבלי להכריע ביניהן. ("ויתכן שאמר להם יוסף") ואלה דבריו:   

ד"ה ואת הארץ תסחרו: שינו בדבר מפני השלום, כדי שישמע אביהם אליהם לשלוח אתם את בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים, לולא שאמר (אביהם) "לא ירד בני עמכם". וכן אמרו לו "אחיכם האחד הניחו אתי" ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון. ויתכן שאמר להם יוסף "ואת הארץ תסחרו" ולא ספרו הכתוב. וטעמו שתביאו סחורה ברצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכם סחורתכם, כי אטיב לכם תחת בושתכם.

(ועיין שם הלאה).

לאמור: שתי סיבות שונות אפשריות כאן לשינוי דברי יוסף בפי האחים: שקר ממש, כדי להרגיע את האב, או אמת לאמיתה. והשינוי אינו דברי בדות, אלא פשוט נראה לנו כך מפני שקצר הכתוב ב'מעשה' ואחר כך השלימו ב'ספור' בפי האחים.