הבארות

פסוקי גיליוננו עוסקים ביצחק עובד האדמה וביחוד ביצחק החופר בארות מים בנגב. תושבי הארץ סותמים בארותיו, אע"פ שברכה בהם לכל יושבי הארץ, רבים עמו, שוטמים אותו, ואעפ"כ ממשיך הוא בחפירת בארות ובהפרחת השממה. לנו פסוקים אלה וחשיבותם מובנים מאד; יש במעשי יצחק ממלוא המצוה אשר ניתנה לאדם עם הבראו (בראשית א' כ"ח) "וכבשוה", אשר פירשה הרמב"ן, שם במלים אלה:

ד"ה וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור הנטוע ומהרריה לחצוב ברזל וכל כיוצא בזה.

דהיינו כל עבודה ציביליזטורית, כל עיסוק ב"ישוב העולם" (בלשוננו "כבוש השממה"), מצוה היא אשר הטיל הבורא על מין האדם. וכך הבין את תוכן פרקנו גם בעל מדרש הגדול (שאלה א') ובלשון אחרת בעל מדרש החפץ:

גדולים הצדיקים שהם עוסקים בישוב העולם.

ואולם לא כך הבינו את יצחק ומעשיו רוב פרשנינו. דוקא הרמב"ן אשר עלה לארץ, והוא מחונן עפרה, אינו רואה טעם ותועלת בפשוטי הספור "ולא כבוד גדול ליצחק" (וכבר נזף בו אברבנאל על כך, והוא רואה "כבוד גדול ליצחק" בתאור כל התנהגותו בפרקנו), ולא מצא הרמב"ן דרך אחרת לפרש טעם הספור – אלא ע"י הפכו כולו לאליגוריה.

למעונין לראות כיצד תפשו פרשנים משמעות נוספת על זו של הפיכת הנגב למקום ישוב בפסוקנו, מועתקים בזה דברי בעל הכתב והקבלה, שהובאו בגיליון תולדות תש"י:

ד"ה ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו: ויתכן וקריאת שמות לבארות היה דומה לשאר קריאת שמות שהיו לזכרון חסדי ה' ופעולותיו, כענין 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא "ה' יראה", "ה' נסי", על כן קרא לבאר "באר לחי ראי"', כן עשה אברהם בבארות אשר חפר, שקרא את שמם בשם ה'... לפי שהיתה מדתו של אברהם ללמד לרבים דעת את ה' ולהורות להם שאין ממשות באלילים. המציא תחבולה נפלאה להכניס על ידה את המוטעים אל תחת כנפי השכינה... קרא שם הבאר בשם אשר יורה אל אמיתת מציאת ה', בזה הרגיל בפי הבריות לשאוב מים מבארות, באמרם "נלכה נא לשאוב מים מבאר ה' אל עולם", שנתעוררו על דעתם המשובשת ויתנו לבם אל השגה אמתית; לפי שהבארות הם צרכי רבים וכל המון עם הורגלו בזה לדעת ידיעות אמתיות ולהכיר את ה' ית'... ודבר גדול עשה אברהם אהוב ה', שהיה כעבד הנאמן למלך המשתדל להביא אנשים שברחו להם ממדינתו מפני מרדם בו, והוא ידבר אל לבם מטוב הנהגת המלך עד שיתנו שכמם תחת עולו. ככה עשה אברהם להטות לב מכחישי א-ל אל ה'. ובעודנו חי והיה נשיא אלוקים בתוכם, היה מוראו עליהם והניחו הבארות ושמותן עליהן. אמנם אחרי מותו חזרו לגילוליהם, וכדי לבטל מפי הבריות שמות הבארות האלןה, לפי שהיו כלם מורים הפך דעתם המשובשת, לכן סתמו הבארות, ובהתבטל הבאר, נתבטל שמו. ובא הכתוב להודיע, כי יצחק אחז במעשי אברהם והתאמץ לחפור אותן הבארות ולהחזיר שמותן, כדי להחזיר עטרת אמונה אמתית למקומה.

ואמנם נראים דבריו מצד זה, שכל המסופר מחיי האבות – והמסופר הן הוא מעט מזעיר ובודאי אינו מספיק כדי לשמש ביוגרפיה של חייהם – מתייחס ליעודם, מפאת היותם אבות האומה בחירי האל, שנבחרו ליעוד מסוים. ויכונו דבריו, שמדתם של אברהם וגם של יצחק היתה "לקרוא בשם ה'"; אך נראה שיש פגשם בפירושו זה, שדוקא בארות אלה שיצחק חפרם אין נקראים כלל בשמות סמליים, מסוג של "ה' נסי" או "ה' אל עולם".

לשאלה ב': מ"ם זו של "ממנו" רבת משמעויות היא וכבר טעו בה כמה מן המתרגמים ללועזית.
הנה התרגום האנגלי המקובל:

King James Version:

Go from us, for thou art much mightier than we.

ואילו בתרגומים היהודיים לא תורגם כך אלא:

Hirsch:

denn du bist uns viel zu mächtig geworden.

Buber-Rosenzweig:

denn du bist uns uberskill geworden.

בתרגום האנגלי נתפשת המ"ם איפוא כמ"ם היתרון. ואילו בתרגומים של הירש ושל בובר – כמ"ם היחס. המדרש הולך בדרך שלישית; מבחינה לשונית ודאי לא כוון לפשוטו של מקרא, אך מבחינת אמתותה של ההסטוריה היהודית שבכל הדורות צדק מדרשנו.

לשאלה ה': הנצי"ב מוולוז'ין- בעל העמק דבר היה מדבר לפעמים בפירושו מתוך ראית זמנו ודורו וצרות דורו. וכבר עמדנו על כך בהרבה מקומות בגיליונותינו. (והדבר נדיר מאד בפרשנותו של רש"י ובית מדרשו, כהרשב"ם ובכור-שור וחזקוני) וכל המכיר אף במקצת את תולדות יהודי רוסיה במאה הקודמת והגירושים מעיר לכפר ומכפר לעיר, וממקומות ספר לפנים המדינה, ומערים שהן מחוץ לתחום אל פנים "תחום המושב", ישמע הד הדברים בפירושו.