הבטחות הארץ לאברהם

פרשיות לך-לך - וארא אינן תולדות חייו של אברהם אבינו. מכל חייו הארוכים אין התורה מספרת לנו אלא אירועים מעטים, מבחר מצומצם ומחושב מאד. דברים חשובים למבנה פרשיות אלה ולמבחר זה של מאורעות חייו המסופרים לנו אמר מ. בובר,* במאמרו "שליחותו של אברהם". נביא בזה פתיחתו:

שבע התגלויות לאברהם קשורות בקשר אמיץ ורב כוונה גם בינן לבין עצמן וגם עם הסיפורים שביניהן. כל אחת מההתגלויות וכל אחד משאר הסיפורים עומדים במקומם בתוך החיבור כולו. ואין אחד מהם שיכול היה לעמוד מקום אחר. ההתגלויות מופיעות כעין תחנות של דרך מניסיון לניסיון ומברכה לברכה; אף אחת מהן אין לשנות את מקומה מבלי לערער את הכל...
שבע ההתגלויות - שבע תחנות של בן אדם הן, מהתחלת היחס ההדדי בין האיש הזה ובין הא-לוהים עד גמר השתלמותו...

ובובר הולך ומסביר את ההבדל שבין התגלות אחת וברכה אחת לחברתה, ובינן לבין הסיפורים הבאים אחד אחד בין שתי התגלויות. יושם לב שבכל התגלות נאמרה גם ברכה, ברכת הארץ או ברכת הזרע או שתיהן יחד.

הפעם עסקנו בהתגלות השניה, שהיא הבטחת הארץ הראשונה, ההתגלות השלישית (שהיא הבטחת הארץ השניה) וההתגלות הרביעית.

על ההבדל בין ברכות הארץ השונות מדבר הרמב"ן, בבראשית פרק טו פסוק יח:

ד"ה ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, (כך! ) וכולם לצורך עניין:
בבואו בארץ מתחלה אמר לו (יב, ז): "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ולא באר מתנתו, כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה; ואחרי כן כשרבו זכויותיו בארץ,הוסיף לו (יג יד): "שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה", כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן. ואין הטעם "אשר אתה רואה" בעיניך, כי ראות האדם אינה למרחק,רק שיתן לו לכל מראה עיניו הרוחות, או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר היה במשה רבינו.
והוסיף לו בברכה השנית הזאת עוד "ולזרעך עד עולם",שירבה זרעו כעפר הארץ.
ובפעם השלישית באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות,והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא. וכאשר ציווהו על המילה (פרק י"ז, ח) אמר לו: "לאחוזת עולם", לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה, והוסיף "והייתי להם לא-לוהים"...

לשאלה ג-1.

הרעיון הכלול בדברי רש"י, שחברה רעה - גם אם אינה משפיעה כלל על טהרתו של הצדיק הנמצא בה - שלא בטובתו - בכל זאת גורמת לרחוק ממקור הקדושה, רעיון זה מובא ברש"י שנית בפרק ל"א, פסוק ג':

ד"ה שוב אל ארץ אבותיך: ושם אהיה עמך אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך (ב"ר).

קושיית הרא"ם אינה חלה על דיבור ה' אל אברהם בפרק י"ב, א-ג מפני שלקיחת לוט היתה רק אחר כך (פס' ד "וילך איתו לוט").

לשאלה ה. לדברי מדרש אגדה פרשת חוקת השווה גם את דברי רש"י, לבראשית פרק לו פסוק ז:

ד"ה ולא יכלה ארץ מגוריהם: להספיק מרעה לבהמות שלהם, ומדרש אגדה (ב"ר) מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת ( בראשית טו) "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק אמר: "אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפירעון השטר... "

----------------------------------------------------------------------------------

* מ. בובר: דרכו של מקרא, מוסד ביאליק תשכ"ו, עמודים 72-75 והלאה.