בני האלוהים

בני האלוהים

פרשה זו קשה היא ביותר לדעת כל המפרשים. והקושי העיקרי: מי הם "בני האלוהים" אשר במעשיהם הרעים מלאו הסאה עד ל"וינחם ה' כי עשה את האדם". והדעות בשאלה זו רבות ושונות, והבאנו רק מקצתן. ר' דוד הופמן בפירושו לבראשית* (במבוא לפרק ו') סוקר את הדעות השונות.
לא הבאנו בגיליוננו את דעת פרקי דר' אליעזר (פרק כ"ב):

ר' ישמעאל אומר: משם עלו ונתייחסו כל הבריות וכל הדורות הצדיקים, ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים הפושעים והמורדים שמרדו במקום ואמרו: "אין אנו צריכים לטפת גשמיך ולא לדעת את דרכיך" שנאמר (איוב כ"א) "ויאמרו לאל סור ממנו". ... גלויי בשר היו הולכין האנשים והנשים כבהמה ומטמאין בכל זנות איש באמו ובבתו ובאשת אחיו בגלוי וברחובות ביצר הרע ובמחשבות לבם שנאמר (בראשית ו') "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ". ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתם מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהם ולקחו מהם נשים שנא' "ויראו בני האלוהים את בנוה האדם..." ...מהם נולדו הענקים המהלכים בגובה קומה ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים...

דעה זו היא קדומה מאד כבר בדברי פילון, יוסף בן מתתיהו ב'קדמוניות' וכן בכמה מן הספרים החיצוניים כמו בספר היובלות, בספר חנוך.
ולפי דעת ר' דוד הופמן היא הקרובה לפשוטו של מקרא.

שם עמוד קל"ג:

פסוק י"א מלמדנו שהשחתת האנושות היתה בכך ש"ותמלא הארץ חמס". חמס זה בוצע ע"י אשר הצטיינו בכח גופני מיוחד. אצל ענקים בעלי זרוע אלה נתגלה החמס לראשונה... והוא פשט והפך לנחלת הכלל עד שכל דאלים גבר. מנין באו ענקים בעלי כח על טבעי אלה?... מכיון שענקים בעלי כח על טבעי אינם מתהווים בדרך הטבע, עונה הכתוב על התהוותם: כוחות על אנושיים יצרו בעלי כח אלה. כוחות אלה נקראים בפי הכתוב "אלוהים", ואלה שנוצרו בכח השפעתם – "בני אלוהים". אין הכתוב מכיר רק מלאכים טובים, הוא מכיר גם "שטן" כיסוד הרע, וברור שכוחות מסוג זה היו פעילים ביצירת הענקים, אך כי מעבר להשגתנו הוא להבין כיצד יתכן שכוחות רוחניים במהותם יעשו כנגד הרצון האלוקי, ויבקשו להרוס את הסדר שהוא התקין. ברם, הן הכתוב, הן חכמינו, מניחים אפשרות זו.

ואולם הרוב המכריע של פרשנינו מתנגד לפירוש זה.

ושד"ל אף מנמק את התנגדותו:

דעת קצת מן הקדמונים שהכוונה על המלאכים הנקראים "בני האלוהים" באיוב (א' ו'). ואמנם אע"פ שהמלאכים הנזכרים בתורה כאלו מתראים לבני אדם כבעלי גוף ואוכלים, הנה הם תמיד מצוירים נעלים מתכונת האדם, באופן שנראה ברור שהגוף שהיו מתראים בו לא היה גופם ממש, אלא גוף משאל לשעה, וככלות שליחותם היו פושטים אותו והיו עולים למרום. ומלבד זה אם היה שהמלאכים גרמו הקלקול, היה ה' מעניש אותם כדרך שהעניש את הנחש, וכאן לא הזכיר דבר מזה. על כן נראין דברי אונקולוס ואחרים רבים האומרים כי הכוונה "בבני האלוהים" הנזכרים כאן לא על מלאכים אלא על בני אדם המכונים כן...

פסוק ג' אף הוא קשה מאד וכפי שיראה מן המקורות שהובאו בשאלה ג', נתפש תפישות שונות. רוב פרשנינו תופשים אותו כדברים המבשרים את הפורענות העתידה לבוא, אלא שניתנת עוד ארכה (של 120 שנה). אך יש גם המפרשים אותם כדברי מידת הרחמים:

רבנו יוסף בכור שור:

ד"ה לא ידון רוחי: כמו (שמואל ב' י"ט י') "ויהי כל העם נידון". כלומר: לא אהיה דן עמהם לעולם לפי מעשיהם, שלא אעשה להם לפני משורת הדין, כי כשחטא אדם לא רציתי להמיתן מיד ולברא אחר, וגם כשחטא קין לא רציתי להרגו, אלא נתתי לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב, ולא יוכלו לעמוד על שורת הדין, וגם אלו (= הדור של "בני האלוהים", שהם לדעתו – בני השרים) "בשגם הוא בשר" כמו הראשונים אעשה להם לפנים משורת הדין ואאריך קץ פורענותם ק"כ שנה אולי ישובו.

אשר לפעל "ידון" הרי שרבו פירושיו. יש מפרשים אותו מלשון ריב ומדון, ויש המפרשים אותו מלשון דין ומשפט, והחוקרים החדשים מפרשים אותו על פי שפות שמיות קדומות בהוראת "השאר בהתמדה".

------------------------------------------------------------------------------------

*) פירוש ספר בראשית לר' דוד צבי הופמן שהיה עד עתה רק בכתב-ידו, יצא זה עתה לאור בתרגום עברי של אשר וסרטייל בהוצאת נצח בני-ברק.