פרשת התשובה

פרשת נצבים נקראת כרגיל סמוך לראש השנה (כבשנתנו) או בשבת תשובה ומקום נכבד בה תופש רעיון התשובה. יש לפתוח את השיעור בשאלה "למלה המדריכה" שבעשרת הפסוקים האלה. אם ניתן השיעור בכתה בימות חול, רצוי לכתוב על הלוח את הרשימה הבאה בהבלטת המלים המדריכות:

פרק ל'         

פסוק א'        

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה...
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה"

פסוק ב'        

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ"

פסוק ג'         

"וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ"

פסוק ח'        

"וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'"

פסוק ט'       

"... כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ"

פסוק י'         

"... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

(כבר עמד פרופ' קאסוטו ז"ל בכמה מספריו וממסותיו על חשיבותו של המספר 7 בתנ"ך ועל כך שהביטוי החזק ביותר לנושא או לרעיון המרכזי הוא חזרה של שבע פעמים על המלה המדריכה – כבמקומנו).

גיליוננו זה הוא המשכו של גיליון תש"ך שעסק בעיקר בפסוקים א' – ג' ובשאלה הגדולה, האם משפט התנאי נגמר במחציתו הראשונה של פסוק א' וכל הבא אחריו הוא תשובת התנאי, או האם משפט התנאי (וביתר דיוק משפטי התנאי) נגמרים בסוף פסוק ב' ופסוק ג' בלבד (והבאים אחריו) הם תשובת התנאי. לשון אחרת: האם קבוץ הגלויות והגאולה השלמה מובטחות לנו על כל פנים או הן מותנות בתשובה אל ה' אשר היא אינה מובטחת, כי אם תלויה בבחירה.

(וכוח זה כבר מתנהל בין ר' יהושע ור' אליעזר (סנהדרין צ"ז ע"ב)).

גיליוננו עוסק בעיקר בפסוק אחד – ובו רבו הקשיים. הביטוי "שב שבות" חוזר במקומות רבים בנביאים. קשה בנין הקל של "ושב". וכבר עמדו על כך בספרי בהעלותך י' ל"ו:     

"והשיב" לא נאמר אלא "ושב"...

(ועיין גיליון נצבים וילך תש"ג שאלה ג').

וכן נחלקו המפרשים (וכבר המתרגמים הקדמונים, גם השבעים ועקילס אינם בדעה אחת) בפרוש המלה "שבות", אם יש לפרשה משרש שוב או משרש שבה.

שד"ל, בפרושו המשתדל מפרש:

מלת "שבות" או שבית במליצה הזאת השגורה בספרי הקדש איננה מלשון שביה וגלות, אלא משרש "שוב", כמו "לזות שפתים" משרש "לוז". וכנת המליצה בכל מקום שהיא: החזרת האדם או הגוי למעמדו הראשון... גם מצאנו "בשוב ה' את שיבת ציון" שהוא בלא ספק משרש שוב, לא משרש שבה.*

להבנת דברי אברבנאל הרומזים לדברים ד' כ"ח נביא את פירושו לפסוק ההוא:

פסוק כ"ח

"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן..."

... וזכר עוד מענשם שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להמלט מן המות. ... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו...

פסוק י"ט

"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

... מאמר "ובקשתם משם" חוזר אל מה שאמר "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שבהיותם עובדים ע"ז מתוקף הצרות והגזרות (כמו שפרשתי) יבקשו משם, כלומר מתוך אותה עבודה שעושים מפני האונס אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שימצאו את ה' אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו "בכל לבבך ובכל נפשך"! לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד.

ועל פי דבריו אל יובנו יותר דבריו בפרשת נצבים.

------------------------------------------------------------------------------------

* מענין שהמדויק בכל תרגומי הלעז, תרגומו של בובר-רוזנצוויג הצליח לתרגם את פסוקנו בלי להכריע בפרושו:

lasst ER dein Gott dir die kehre kehren