תפילת משה

יקרא המורה תחילה עם תלמידיו את תפילת משה המבקש רחמים על עמו אחרי מעשה עגל ואחר את תפילתו במקומנו. ניתוח מדוקדק יבליט ששם בשמות ל"ב טוען משה טענה משולשת ואילו אצלנו אחת היא הטענה: חילול ה'.

יש לנתח את אופיים של שני החטאים שם ופה כדי להבין, מדוע לא מבקש משה גם כאן בשם אהבת ה' אל עמו ולא בשם זכות האבות, מדוע אחת היא כאן בקשתו: למען שמו? יש לראות את חטא ישראל בפרקנו (בשלח) כשרשרת בחולית נפילותיהם בפרשיות בהעלותך-שלח-קרח, שרשרת אחת המראה כיצד העם ההולך אחר הענן, "ע"פ ה' יסעו ועל פי ה' יחנו", האוכל לכם שמים, הקיים במדבר מקום "נחש ושרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" וכל קיומו הוא בחסדי שמים וכלו נסי, כיצד העם הזה נופל מגבהי מרומים של העל טבעי אל קטנוניות תפישות טבעיות אנושיות, כיצד העם המובל על כנפי נשרים נופל לתוך אהלי נרגנים ובמקום לשים מבטחו במי שבו לבדו ראוי לבטוח רוצה הוא בטחונות שווא המובטחים לו ע"י מתעים ומסיתים.

מכאן גם חוסר היכולת של משה להתפלל באותן הנמקות שהתפלל שם. ומכאן גם מעבר לשאלה א' 1. (בשאלה א' 2 אשר ערכה הוא בהבהרת כלל סגנוני בתורה ואף בנביאים – ואין ענינה למקומנו, מוטב לעסוק בסוף השיעור, לבל ינתק הקשר בין שאלה א' 1, 2, ב' 1 לבין ג' ו – ד').

ואולי טוב להמשיך מיד אחרי שאלה א' 2 ב', בעוד אנו עוסקים בהבדל שבין תפלת משה שם ובין תפילתו כאן בשאלה ד' 4.

לשם הבנת שאלה זו נעמיד כאן לנוחיות המורה טבלה זו המבארת את דברי אבן כספי (בעל משנה כסף) לכן יזכור התארים מתחייבים מזה הענין.

המפרשים רש"י, ראב"ע ורמב"ן למקומנו כלו יבהירו כיצד הושמטו תארי עשית משפט צדק ואמת ונשארו תארי הרחבים. (ועיין ביחוד פרושו של רש"י, שמות ל"ד ז' ד"ה ונקה לא ינקה אשר שם מובאים שני פרושים לפירושו במקומנו במדבר י"ד י"ח ד"ה ונקה, ד"ה לא ינקה המביא פירוש אחד בלבד).

ואולי עתה יש לעבור לשאלתו העיקרית של גיליוננו והיא בשאלה הגדולה על עצם רעיון חילול ה' על ניסוח השאלה של אברבנאל שהבאנוה בשאלה ג' כדאי עוד להוסיף את ניסוחה החריף יותר של בעל עקדת-יצחק:                     

"למה יאמר מצרים" – אינה טענה!
וכי בשביל השוטים חלקה מידת הדין?

אם יטענו הלומדים שבהרבה מקומות בתורה ובנביאים ובכתובים מתפלל המתפלל בהסתמכו על טענה זו – כגון יהושע ז' ט' ומה תעשה לשמך הגדול וכגון בעל התהלים "למה יאמרו הגויים..." יש להגיד שאין בזה כל תשובה ושאלתם של בעל העקדה והאברבנאל כוחה יפה גם לגבי כל המקומות הנ"ל.

ואולי ראוי למורה לפני גשתו לפתרון השאלה הזו ע"פ המקומות הניתנים בגיליון ב-ג' 2 לברר תחילה – מה מובנה העמוק ביותר של שאלת אברבנאל. השאלה היא בעצם: האם איכפת למי שהוא גבוה מעל גבוה אשר "כל הגויים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו" (ישעיה מ'), מה יהיה יחסם של בריותיו, של אומות, של יחידים – אליו? האין הוא – אשר אינו חלק מן העולם כי אם עצמו עומד מחוץ לעולם נעלה ונשגב מעל לבריותיו ומחשבותיהם. גם אדיש לגבי מחשבותיהם? והלא זוהי שאלה אברבנאל:

"מה יתן לו ומה יוסיף לו כי יכבדוהו מצרים או בהפך מזה?"

וטוב לקרא כאן לפני התלמידים את מאמרו המפורסם של ר' יוחנן, במסכת מגילה דף ל"א המסביר לנו שאין יחסו של ה' אדישות כלפי בריותיו ויש בו שני הניגודים של גבוה מעל כל גבוה וקרוב מכל קרוב:

אמר ר' יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
כתוב בתורה: "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים" (דברים י')
וכתיב בתריה: "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גם לתת לו לחם ושמלה".
שנוי בנביאים: "כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון" (ישעיה נ"ז) וכתיב בתריה: "ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
ומשולש בכתובים, דכתיב: "סלו לרוכב בערבות בי-ה שמו ועלזו לפניו" (תהלים ס"ח).
וכתיב בתריה: "אבי יתומים ודין אלמנות אלקים במעון קדשו"

מכאן ואילך יתנהל השעור בעקבות הגיליון ג' 1, 2 וישים לב במיוחד לדבריו של הרמב"ן בפרשת האזינו.