סידור המחנה לארבעה דגלים

ניסינו ללכת בגיליון זה בדרך חדשה: העמדנו בתחילת ספר במדבר שאלה העוסקת בסקירה על הספר כולו. שתי ההקדמות לספר במדבר שהובאו בגיליון – של הרמב"ן ושל האברבנאל – שונות בגישתן לספר כולו עקרונית. אמנם הרמב"ן עוסק בעיקר בפרשה ראשונה או בשתי הראשונות ורק בסוף דבריו ידבר בספר כולו (החל מן "והספר הזה כולו") ואלו האברבנאל מעמיד מול תכנם של שלושת ספרי התורה הראשונים את סקירתו של הספר הרביעי ואינו מפנה תשומת לב מיוחדת לפרשה הראשונה, אבל דווקא בהבדל זה – במידת החשיבות שהם מיחסים לפרשיות הראשונות, במדבר ותחילת נשא – משתקף ההבדל בין גישתם השונה לכל חומש במדבר. לאמור: היודע לענות לשאלה א' 5, ידע על נקלה לענות לשאלה א' 4 ולשאלה א'2. אבל לשם הקלה על הלומדים מוטב ללכת בסדר, שבו כתובים השאלות בגיליון.

            להבנת דברי הרמב"ן על מקומו של המשכן בתוך המחנה ועל המסומל ע"י כך הובאו דברי בנו יעקב וכדאי גם לעיין בדברי הירש לשמות ל"ט ל"ג שהובאו בתרגום לעברית בגיליון לעיון בפרשת השבוע פקודי תשי"ד א'.

            ההבדל שבין הרמב"ן לבין האברבנאל בחלוקת ספר במדבר ובייחוד בגישתם לפרשה ראשונה של חומש במדבר (שאלה א' 4 – בייחוד א' 5!) דומה במובן ידוע להבדל שבין המדרש במדבר רבה לבין שד"ל בטעם סידור המחנה לדגלים. לכן טוב לעבור אחרי ההתעמקות בספר כולו (שאלה א') לשאלה ג'. אולם לפני כן יש לקרוא את פרק ב' בשלמות. בגיליון במדבר תש"ז יוכל המעיין למצוא תרשים של סידור המחנה במדבר ושל חלוקת העם לדגלים.

(בשאלה ב' יש לעמוד על שנוי ההוראה במלת "דגל" שהרי אין שמושה בתורה במקום זה כשמושה בעברית המדוברת בפינו כיום).

מכיון שפרק ב' הוא מאותם הפרקים הנקראים "יבשים" או "משעממים" מפני שאין בו לכאורה אלא שמות ומספרים בלבד, לכן ייטיב המורה להעמיד את תלמידיו על שנויים בסגנון במקומות המקבילים ויחפש יחד עם תלמידיו סיבות לכך.

דוגמא 1)

פסוק ז'         

"מַטֵּה זְבוּלֻן..."

פסוק י"ד          

"וּמַטֵּה גָּד"

פסוק כ"ב         

"וּמַטֵּה בִּנְיָמִן"

פסוק כ"ט         

"וּמַטֵּה נַפְתָּלִי"

דהיינו: בשלושה דגלים הוזכר המטה השלישי של הדגל (השני מבין שני "החונים עליו") בתוספת וי"ו החבור, ואילו בדגל מחנה יהודה הוזכר המטה השני החונה עליו, מטה זבולון, בלא וי"ו – ולא יקשה על הלומדים למצוא את הסיבה.

דוגמא 2)

בדגל הראשון נאמר:       

פסוק ג':

"וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה                דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה"

לעומת סדר המלים בדגלים האחרים:        

פסוק י':

"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן                      תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם"

פסוק י"ח:

"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם                    לְצִבְאֹתָם יָמָּה"

פסוק כ"ה:

"דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן                           צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם"

ופרשו האלשיך: 

בל יתגאה יהודה באומרו: אני ראשון לכולם! – על כן אמר "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם", כלומר: לא יבושו השאר, פן יאמר יהודה: "גדול אנכי, כי אני ראשון לכולם" – כי הלא אינו לפניהם, רק כאלו האחרים קדמוהו ובתוספת וי"ו, כאלו הוא נוסף עליהם, וגם נזכר דגלו כלאחר יד ולא כאחרים, לבל תזוח דעתו על הקדמה.

להודיעך: שאין פרט סגנוני קטן שבקטנים, שלא נוכל ללמוד ממנו מוסר השכל.