איסור ריבית

בטרם יגש המורה ללמד את תלמידיו את הפסוקים הנ"ל יקרא אתם בתורה את כל הפסוקים העוסקים באיסור נשך:

שמות כ"ב כ"ד.

ויקרא כ"ה ל"ה – ל"ח.

דברים כ"ג כ' – כ"א.

וכן על התלמיד למצוא מה מוסיף כל פסוק על חבריו בפרטי איסור זה (שימו לב: ויקרא מדבר בלקיחת ריבית, דברים בנתינת ריבית, שמות גם במתעסקים מסביב לריבית, יושם גם לב לכך שרק בשמות ידבר האיסור על הציבור כולו, בלשון רבים, בויקרא ובדברים ידבר בלשון יחיד).

רק אחרי זה אפשר לפתוח בטעמו של איסור זה (שאלה ג'). [ליודעי גרמנית] כדאי לייעץ להתכונן לשיעורים ע"פ דברי רש"ר הירש לשמות כ"ב כ"א, שונה הוא בטעמו מן הדעה הרגילה הרואה באיסור ריבית תקנה סוציאלית כלכלית בלבד. וכך גם ראה את טעם האיסור בעל ספר החנוך, ואלה דבריו משפטים מצוה ס"ח:

משרשי המצוה כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר ועל כן צוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקם מכל טוב, כי כן דרכו של ריבית, ידוע הדבר, ומפני כן נקרא נשך...

ואולם לא כך רואהו הירש. ונביא בזה סכום דעתו כפי שהיא ניתנת בספר טעמי המצוות לפרופ' היינמן כרך ב' עמוד 139:

אבל מענין הדבר כי לאיסור ריבית אין הוא (הירש) מוצא טעם סוציאלי גרידא. הלא דוקא כאן יכול היה לסמוך על עדות הלשונות: המקרא מכנה את "מרבית" בשם "נשך" והלטינית בשם "שמוש, תועלת", "usara". אף הירש מרגיש כי "הנשיכה הזאת גורמת לנזק ללוה",... ברם מתוך כך שאסור לנו לקחת אפילו רבית מצומצמת על אף שבזמננו "הקאפיטאליסטי" המלוה בריבית הרגילה אינו עושה עול ללוהו אלא אפילו מביא לו לפעמים תועלת, כולל הירש את המצוה הזאת בין אותן המצוות שנועדו להורות על שלטונו המוחלט של האלוקים בכל קנינו של היהודי, כגון השבת, היובל והשמיטה.

מעתה יובן טעמו של בעל כלי יקר והמיוחד שבעמדתו.     

לשאלה ג' 2 יש להעזר ברש"י:
שמות כ"ב כ"א ד"ה כל אלמנה.
דברים כ"ד י"ד ד"ה לא תעשוק שכיר.

שני קשיים בפסוקינו אלה מעסיקים את המפרשים: הכפל בביטויים "נשך" ו"מרבית" וכן הכפל בשני הפסוקים ל"ו-ל"ז. בניסיונות לפתור את השאלה השניה עסק שאלה ד' בגיליון בהר תש"ג. בשאלה הראשונה עוסק גיליוננו בשאלה ד'. יתכן להשוות גם – בכיתה מתקדמת – את הסברו של הרמב"ן לשני המושגים האלה בד"ה נשך ותרבית החל מן "ולפי פשוטו נראה בעיני כי הנשך..."; ונראה שפרושו של הכלי יקר כאן עולה על הבחנת הרמב"ן.

רק עתה "ובסיכום" יש לגשת לשאלה א' ו–ב'.

שאלה ב' תצריך מצד הלומדים סקירה על הפרק כולו אשר נושאו הוא תיקון המעוותים שבחברה. כי גם דיני יובל כונתם לתקן את המעוותים שנוצרו ע"י סיבות פנימיות וחיצוניות בתקופה בין יובל ליובל. אך באופן בולט עוד יותר עוסקות הפרשיות הבאות החל בכ"ה, כ"ה בתיקון מצבים שהתקלקלו, בהחזרת מתמוטטים לעמידה איתנה.

ויש להשוות-
פסוק כ"ה:   

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ..."

פסוק ל"ה:  

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ..."

פסוק ל"ט:  

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ..."

פסוק מ"ז:  

"וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר ..."

ועתה יובנו רש"י ומשל החמור שעליו המשאוי.

אסור שהשאלות העוסקות בדברים "קטנים" פורמליים כגון א' 1, ב' 2, 4, יאפילו על העיקר הגדול של דרישת התורה לויתור, ללב טוב, וגמילות חסד, צריך הלומד לצאת מן השעור מתוך הרגשה "שדרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", ומתוך רצון להוציא אותה תורה מגלותה ומשוממותה, שבו הצטמצמה לפנות מעות של חיינו – ולהשליט אורה שוב בכל מעשינו, בבית וברחוב, במשפחה, במשא ובמתן, במדיניות ובכלכלה.