הבשורה על הולדת יצחק

בפרק זה עסקו גיליונות לך-לך תשי"ב, תשכ"ז, תשכ"ט. הפעם לא עסקנו בענינים שהם עיקרי הפרק, לא בשינוי השם, לא בייעוד לעתיד ולא בברית ובאות הברית.

השאלה הראשונה עוסקת בענין הגדול אשר הביך רבים מחוקרי המקרא והביאם לבנות בניינים גדולים התלויים על בלימה, הוא ענין שנויי השמות האלוקיים בתורה.

קאסוטו בספרו "תורת התעודות" מקדיש כמה פרקים לענין זה בהשתדלו להסביר את השיטה לפיה נהגה התורה מדי פעם בפעם בבחרה בשם זה או אחר (בעיקר בשם ה' או אלוקים), והנה אחדים מכלליו:

... על יסוד מה שאמרנו עד כאן, רשאים אנחנו לחשוב, שבכל מקרה ומקרה בחרה התורה באחד משני השמות לפי התוכן ולפי הכוונה, ודווקא כדלקמן:
בחרה בשם ה' כשמשתקף בדבריה המושג הישראלי של האלהות, המתגשם בתמונת ה' והמתבטא במדותיו המוסכמות והמקובלות בישראל, ובייחוד באופיו המוסרי;
ובחרה בשם אלהים כשמשתקף בדבריה המושג המופשט של האלהות הרווח בחוגים הבין-לאומיים של בעלי ה"חכמה", מושג האל המורגש באופן כללי כיוצר העולם החומרי, כמנהיג הטבע, וכמקור החיים;
בשם ה' כשבאה לידי ביטוי אותה התפיסה הישירה והאינטואיטיבית של האלהות שהיא אופיינית לאמונתו התמימה של המון העם או להתלהבותה של הרוח הנבואית; ובשם אלהים כשבאה לידי בטוי תפיסתם של הוגי הדעות המעיינים והמתבוננים על הבעיות הנשגבות של הוית העולם והאנושות; בשם ה' כשהענין קשור בידיעה יותר ברורה וממשית כביכול, במדות ה', כאילו מתוך אספקלריה מאירה, ובשם אלהים כשאין הענין קשור אלא בידיעה יותר כללית, יותר שטחית, יותר מעורפלת, מתוך אספקלריה שאינה מאירה; בשם ה' כשרצונה לעורר בנשמתו של הקורא או של השומע את רגש הוד רוממותה של השכינה בכל הדרה ותפארתה, ובשם אלהים כשרצונה להזכיר באופן פשוט את הענין האלהי או כשהביטוי או הרעיון אינם כדאי להתקשר באופן בלתי אמצעי לשם המקודש ביותר, מפני הכבוד;
בשם ה' כשהיא מציגה לפנינו את האלהות באופיה הפרסונלי וביחס ישיר אל בני-אדם או אל הטבע, ובשם אלהים כשהיא רומזת אל האלהות כאל ישות טרנסצנדנטאלית, העומדת בהחלט מעבר לעולם החומרי וממעל לו;
בשם ה' כשמדובר על אלהי ישראל ביחס לעמו או לאבותיו של עמו; ובשם אלהים כשמדובר על האלהות ביחס למי שאינו שייך לעם הנבחר;
בשם ה' כשהתוכן שייך אל המסורת הישראלית, ובשם אלהים כשהתוכן שייך אל המסורת הבין-לאומית.
לפעמים, כמובן, יקרה המקרה ששניים מהכללים הללו יבואו בחשבון בבת-אחת בכיוון הפוך ויתנגדו זה לזה; ואז, כפי שההגיון נותן, יכריע אותו הכלל שיהיה חשוב ביותר ביחס לכוונתו העיקרית של הכתוב הנידון.

נעיין עכשיו אם ועד כמה מתאימים הכתובים לכללים הללו שיצאו לנו מתוך מחקרנו. אם יתאימו, תשמש התאמה זו הוכחה ואישור לנכונות מסקנותינו, ותרשה לנו להגיע – וזה חשוב ביותר – לידי בירור הטעמים של חילוף השמות.

מובן הדבר, שבמשך הרצאה זו לא יהיה אפשר לנו לבדוק את כל הפרשיות הסיפוריות שבתורה, ואף לא את כל ספר בראשית מתחילתו ועד סופו, ולפיכך נצטרך להסתפק בדוגמות. ואולם, בכדי שנוכל להגיע לידי הוכחה מכרעת, לא נבחר את דוגמותינו ממקומות שונים פה ושם, אלא נתחיל את בדיקתנו מתחילת ספר בראשית, ונמשיכנה כפי סדר הכתובים בלי שום דילוג, עד שייראה לנו שכבר יש בה ממה שיספיק להסיק ממנו מסקנות בטוחות.

לשאלה ג' 2 אפשר להשוות את דברי רש"י לדברים ל"ב מ"ח ד"ה וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה: "בשלושה מקומות נאמר בעצם היום הזה..." ותמהו המפרשים שלא הזכיר רש"י שם כמקום רביעי גם את מקומנו. ועיין לכל זה גיליון האזינו תשכ"ו שאלה ב'. הפעם עסקנו בשאלת העברת רש"י מדרשים ממקום שאמרוהו חז"ל למקום אחר. וזהו ענין הראוי למחשבה, שאין אצל רש"י שנויים וסטיות ממקורותיו אלא בכוונה ברורה ומתוך שיטה קבועה*.

שאלה ד' העוסקת במשמעותו של "הצחוק" שבפרקנו היא המשך של גיליון לך-לך תשכ"ז. ושם הובאו פירושים רבים ושונים. השאלה איננה אם מותר לפרש אותו שרש בשני מקומות בפירושים שונים, דבר זה מובן מאליו, הרי כל מלה מקבלת את הוראתה מהקשרה, ולכן עשויה לשמש בהקשרים שונים שמושים שונים מאד זה מזה. אך שאלתנו כאן היא: האם מותר לפרש אותה מלה בפירושים שונים גם כשהיא באה פעמים בהקשרים כמעט שוים. הן המסיבות שבהם מתעורר צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה דומים ביותר, בשניהם מתעורר הצחוק לשמע בשורת הולדת הבן, והמלים המתלוות אל הצחוק אף הן דומות מאד. ומהיכן לפרשן הרשות לפרש את האחד לשבח ואת השני לגנאי? יש הרוצים להצדיק את הבדלי פירושיהם בשוני שבתחילת הפסוק.

בכור שור:

ד"ה ויפל אברהם על פניו ויצחק: נפילתו והשתחוותו מוכיחים שהאמין, כי דרך הודאה הוא שמח וצחק והודה והשתחוה. ואמר: כמה נס גדול, וכמה טובה בכללה, שמשנה סדרו של עולם עלי לטובה.

כלומר: התנועות המלוות את הצחוק הן מעידות על כוונתו. וכן אומר אבן-כספי בדברו על הפסוק המתמיה במדבר כ"ב כ' "קום לך אתם" (שאחריו נאמר "ויחר אף ה' כי הולך הוא").

טירת כסף, עמוד 163:

שהדבור במלותיו אפשר שישתנה ענינו אל ההפך לפי הוראתו ולפי המדבר, כמו שיש רבים מזה המין בספרי המקרא גם כן, על דרך משל כאמרו (שמואל א' י"א) "שאול ימלוך עלינו"...

אלא שההבדל בין אבן-כספי לבין בעל העקידה אינו רק בשאלה זו, היש הבדל בין צחוק לצחוק, כי אם בשאלת הערכת הספק וברצון לחקור ולשאול – היש לדרשו לזכות או – במסיבות מסוימות – לחובה?

-----------------------------------------------------------------------------------

* ועיין מאמרי: דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה. (ההסתדרות הציונית, המח' לחנוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים תשכ"ט).