מכת ברד

פסוקי מכת הברד שונים מפסוקי דצ"ך עד"ש הן באריכותן, הן בסגנונם, יש סוברים שהמכה השביעית מהווה איזו אתנחתא וכאילו נשלם  בזה סיבוב אחד. מצד שני יש בה פתיחת המחזור השלישי והאחרון מכות באכ"ב, שהן המכות הקשות ביותר ולזה רומז גם פסוק י"ד, אם נפרשהו כפי שפרשו ר' אברהם בן הרמב"ם:

במכה זו נאספו הנפרדים בזולתה וזה, כי היא השחיתה את הצמח ואת החי שאינו מדבר ואת המדבר; הערוב השחית את בני האדם, הדבר השחית את החי, והברד איבד את שניהם; הארבה איבד את הצמח כמבואר, והברד גם כן, כמו שאמר בברד (ט' כ"ח) "ואת כל עץ השדה שבר..."
ובדרך הדרש "כי בפעם הזאת" שבאו הברד והארבה וחשך ומכת בכורות רצופות זו מיד אחר זו, בזמן קצר בלי הפסק ימים בינתיים כמו שקדם.
ומה שהזכרנו מיושב יותר עם פשוטו של מקרא ולפי דעתם ז"ל יהיה הטעם: "כי מן הפעם הזאת".

ואולם דברי רש"י לפסוק זה (שאלה ב) קשים ביותר. ר' אברהם ברלינר בהוצאתו המדעית של פירוש רש"י מעיר שמצא בכמה כתבי יד גרסה של "מכת בצורת" וכן גם שמע שבחומש שנדפס בשנת רנ"א בעיר לישבאנע וכן בכתב יד על קלף משנת ר"ו הייתה נוסחה זו. ועוד הוא מוסיף שם:

וכן הבטיח בעל אמרי נועם ששמע מר' אברהם שראה בפירוש רש"י שהיה בכתיבת יד רש"י ממש בעצמו והיה כתוב "מכאן שמכת בצורת", ועוד יש להוסיף שלפי חידוש מהרש"א נתהווה הטעות ברש"י באופן שלפני המדפיס היה כתוב מכת ברד בראשי תיבות מ"ב, ונתחלף לו למדפיס משתי אותיות הללו למכת בכורות.

ובליקוטים שלו מוסיף ר' אברהם ברלינר:

ויותר פשוט הוא שמעתיק אחד אשר לא ידע מה הוא "בכורות" (הבי"ת בפתח הוי"ו בשורוק) ולכן ניקד בכורות (פעמיים חולם). ויהיה איך שיהיה ברור הוא שהנוסחה הישנה היא הישרה, כי רש"י כיוון רק על מכת הברד ולא אל מכת בכורות אשר לא נזכרה כלל בפסוק. ודברי רש"י מיוסדים הם על מה שהשיב דונש בן לברט למנחם בן סרוק בעניין הכתוב בישעיה ס"ד א' וזה לשונו של דונש: והפסוק הזה "כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לבריך" כתב במגפה הגדולה והקשה הקרואה המכונה "בכל מגפותי" והיא מגפת הברת העזה והנצחת אשר הייתה האש בה מתלקחת ככתוב "כי מכל המגפות הודה פרעה למשה ברשע עמו ורשעו, באמרו "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". על כן הביא המגפה הזאת הנביא באמרו: (ישעיה ס"ג ז') "חסדי ה' אזכיר תהלות ה'..." להודיע תוקף מעוזם ועוצם כחם וכבוד האלוקים העושה גדולות עד אין חקר... ולכן אמר (ישעיה ס"ג י"ח) "למצער ירששו עם קדשיך צרינו בוססו מקדשיך וגו'" וכך פתרון הפסוקים הללו: היינו מעולם כאילו לא משלת בנו ולא נקרא שמך עלינו לא קרעת שמים וגו' כקדוח אש המסים ירדת להושיענו כאשר ירדת בימי אבותינו והצלתם מיד מצרים במסות באותות ובמופתים כקדוח אש המסים להודיע שמך לצריך כאשר כתב בתורה במגפת הברד, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי ולמען תספר שמי בכל הארץ וכו' וכו', ו"מים תבעה אש" האמור בפסוק ישעיה הנביא הוא הכתוב בתורה "ואש מתלקחת בתוך הברד".

וברלינר מפנה אותנו גם לפירוש רש"י לישעיה ס"ד א', ששם נכתבו דברי דונש הנ"ל בקיצור. וברלינר מסיים הערתו:

ובלי ספק היו ערוכות תשובות דונש לפני רש"י גם בעת ההיא אשר כתב פירושו על הפסוק (שמות ט' י"ד) את כל מגפותי, ועל דברי דונש תמך רש"י פירושו הנ"ל.

ואולם לעומת המפרשים הרבים המקבלים את הגרסה מכת בצורת או מכת בכורות (הוי"ו בשורוק) ישנם אחרים המקיימים את גרסתנו. נביא בזה קטע מדברי ר"ח הירשנזאהן, בפירושו לרש"י *:

המפרשים הראשונים והאחרונים עמלו בהבנת דברי רש"י ז"ל אלו, לידע מה עניין מכת בכורות לכאן, ורובם הגיהו בלשון רש"י ז"ל. יש שחשבו להגיה מכת בכורות (הבי"ת בפתח הוי"ו בשורוק) ויש שחשבו שצריך לומר "מכת בצורת", וכולם כאחד חשבו שזה על מכת הברד אשר הביא רעב של בצורת במדינה.
ומדוע היא קשה מכל המכות? הלא זה רק בשורה רעה לסוסים ולחמורים כי החטה והכוסמת לא נוכו, גם מה היה לו לרש"י לכנות שם חדש לברד? ויותר היה ראוי להגיה "מכת ברד", אם שאין דמיון באותיות כי דרכים רבות לטעות סופר, גם בלתי דמיון באותיות, וכל מגיה בדפוס, גם כל מגיה ספרי תורה יודע, כי שגיאות סופר לא באים מדמיון האותיות ויותר מדמיון במחשבה מעניין לעניין ובמרוצת המחשבה בהקדמת המאוחר למוקדם כידוע בחכמת הנפש...
...ואמנם באמת העניין לא יאות למכת ברד לחשוב אותה יותר קשה מן דצ"ך עד"ש, ורש"י ז"ל בעצמו כתב בפרשת שמות (ד' כ"ג) שמכת בכורות קשה.
ומה שאמר ידיד נפשי החכם הצדיק מו"ה ר' אברהם ברלינר ז"ל בשם בעל אמרי נועם, ששמע מר' אברהם, שראה בפירוש רש"י מכתיבת יד רש"י ממש בעצמו והיה כתוב שם "מכאן שמכת בצורת", אפילו אם נאמין שהכתב יד הזה היה כתב ידו של רש"י ז"ל בעצמו, אין ספק אצלי שנקודת דיו על הכ"ף החליף את הכ"ף לצד"י ונעשה "בצורות" במקום שצריך להיות "בכורות".
אך בכלל אני חוכך בהגדה זו, שהכתב יד שראה ר' אברהם ז"ל הוא כתב ידו של רש"י ממש, כי כבר הראיתי לדעת בכמה מקומות, שרש"י ז"ל כתב את פירושו על גיליון החומש והתרגום, ולו ראה ר' אברהם כתב יד כזה היה מעיר על כמה דברים שהראיתי בספרי זה, אשר לא העיר עליהם שום איש, מפני שלא ראו רק ספר מעותק כבר, מסודר על סדר הפסוקים ואינם כתב יד רש"י ז"ל ממש, רק כתב יד מעתיק.

הרב כשר אסף בנספח לפרשת וארא ** דעות שונות לדברי רש"י תמוהים אלה ובסוף מכריע את הכף לגרסת מכת בכורות, יען מצא במדרש הגדול ובמדרשים בכתבי יד "מכת ברד הייתה שקולה כנגד כל המכות" והוא ממשיך:

ונראה שגרסה זו עיקר, יען כי סגנון לשונו של רש"י כאן מורה שמקורו הוא מחז"ל והיות שמדברי המדרש הגדול נראה, שמאמר זה היה לפניו במדרש "חסרות ויתירות" שעליו נסמך הדרש, יש לשער שגם רש"י שאב מאותו מקור.

לשאלה א2 נביא את כללו של קאסוטו ***:

כשבא איזה פועל פעמיים בזה אחר זה בהקבלה, אז נוהג הכתוב לשנות את זמנו ואת מקומו: פעם בעתיד מהופך לעבר ופעם בעבר, פעם בתחילת המשפט ופעם אחר איזו מילה. כך למשל (בראשית א' ה') "ויקרא אלוקים לאור יום ולחשך קרא לילה". (בראשית ד' ד') "וישע אלוקים אל הבל ולא מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה". (בראשית י"א) "ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר".

------------------------------------------------------------------------------------

*) חיים הירשענזאהן: נימוקי רש"י חלק שני על ספר שמות. סעאיני (ס – וואראהל) ה' תר"ץ.

**) "תורה שלמה" חלק תשיעי (כרך תשיעי) מלואים י"ח עמוד קל"ב.

***) "תורת התעודות" סדורם של ספרי התורה, מהדורה שלישית עמוד 76-77. הוצאת ספרים על שם מאגנס, האוניברסיטה העברית.