עבד עברי

הבא לפסוק בדין הענקה, יוכח תחילה, אם בכלל ברור לתלמידיו המושג "עבד עברי" שבתורה ודיניו. (לא אחת יקרה בלמוד מבוגרים, שנותן השעור מניח אצל שומעיו ידיעת המושג בכללו וניגש מיד לברור פרטי דינים ודיוקי לשון – והנה לא יקלטו הדברים ולא יובנו כל צרכם, מאחר שעצם הענין אינו מחוור לתלמידים).

יראה המורה לתלמידיו תחילה את שני המקומות האחרים בתורה, שבהם ידובר בעבד עבר: תחילת פרשת משפטים (שמות כ"א א' – ו') ופרשה קצרה בפרשת בהר (ויקרא כ"ה ל"ט מ"ג). ורק אחר כך יקרא את פרשתנו ט"ו י"ב – י"ח, כדי לברר מה נתוסף כאן על הפסוקים הקודמים.

(בדיני עבד עברי עסקנו בגיליונות השנים הקודמות, פרשת בהר-בחקותי תש"י, תשי"ב, תשי"ג, ופרשת ראה תש"ט).

כדי שיוכלו הלומדים לפתור שאלה ב', הכרחי שיבינו תחילה את המושגים "עבד שמכרוהו בית דין" וכן "מוכר עצמו", כלומר יבינו בכלל כיצד נהפך ישראל בן חורין ל"עבד". לשם זה עליהם להשוות בין הלשון שבמשפטים, בבהר ובמקומנו.

שמות כ"א ב':

"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי"

ויקרא כ"ה ל"ט:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ"

ראה ט"ו י"ב:

"כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה..."

ואחרי עיון בלשון ואחרי הוצאת המסקנות מלשון הפסוקים יש לעיין

ברש"י, שמות כ"א ב':

ד"ה כי תקנה: מיד בית דין, שמכרוהו בגנבתו...

וכן רש"י, דברים ט"ו י"ב:

ד"ה כי ימכר לך: ע"י אחרים. במכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר...

רק אחרי שהובן המושג "עבד עברי" יש לעבור לשאלה א' העוסקת בעבד הנרצע. עד כאן לא היה העבד העברי "עבד" במשמעותה המדויקת של המלה, אלא היה רק מעין שכיר לשש שנים. ויועתקו כאן דברי הפילוסוף הרמן כהן שהובאו כהקדמה לגיליון בהר-בחקותי תשי"ב.

הרמן כהן, בדברו על חקת העובד שבתורה (דת התבונה ע"פ מקורות היהדות עמוד 179):

כל עובד יקרא "עבד". אין במקרא שם במיוחד לעבד ולעובד. "עבד" הוא שמו של המכור והנמכר לאדוניו, וכן שמו של ירא אלוקים ושל עובד אלוקים והוא שמו של המשיח הנקרא: עבד ה'. ולפי זה מתאימה כל חוקת העבדים התאמה גמורה לאהבת הזולת של אמונת היחוד. אין העבד יכול ליהפך לעולם לקנין (לחפץ – mancipium), עליו להשאר תמיד אישיות ואדם.

מכיון שנרצע העבד, הרי הוא מתקרב יותר למושג של "עבד". ונאמרו עליו הדרשות שהובאו בשאלה א'. (טוב לענות תחילה על א' 1 ואח"כ על א' 4).

לפני ההתעסקות בשאלה א' 3 יש לקרוא ברש"י לויקרא

פרק כ"ה פסוק מ"ב:

ד"ה כי עבדי הם: שטרי קודם (ת"כ).

ד"ה לא ימכרו ממכרת עבד =: בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח.

וכן פרק כ"ה פסוק נ"ה:

ד"ה כי לי בני ישראל עבדים: שטרי קודם.

ד"ה אני ה' אלהיכם: כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה.

התנגדות התורה (שנכתב ושבעל פה) לעבדות, להשתעבדות האדם הישראלי הנבחר להיות עבד ה' – לבשר ודם, ראית חרות האדם רק בהשתעבדותו לאלוקים לבדו, כל זה יובן יפה בעזרת השיר של ר' יהודה הלוי:                

עבדי זמן – עבדי עבדים הם
עבד ה' הוא לבד חפשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו, -
"חלקי ה'" אמרה נפשי.