נאום התוכחה של משה
דברים פרק ט, פסוקים ח - כט
הקושי הגדול בפרשיות דברים-ואתחנן-עקב כפי שכבר ראינו בגיליון הקודם הוא להבין את הקשר שבין הדברים. זכרונות העבר המועלים בדברי תוכחתו של משה אינם מובאים בסדר היסטורי אלא בדרך אסוציאטיבית, או כהדגמה או כזרוז או כראיה לדבריו תוכחתו, (יושם לב לכך, כיצד חוזר ונשנה בדבריו כפעם בפעם זכר חטאו וענשו של משה ומדי פעם בקשר אחר ולמטרה אחרת: א' ל"ז; ג' כ"ו–כ"ז; ד' כ"א–כ"ב).
נביא בזה את דברי ר' דוד הופמן, הנותן לנו סקירה על פרק ט' א' – י"א כ"ה ובאר את הקשר בין הענינים:
החלק השלישי מתחיל כמו החלק הראשון ב"שמע ישראל" וגם הוא כמו הראשון כולל חמשיה, אשר כל אחת מהן היא פרשה פתוחה או סתומה, חוץ מן הראשונה הנכתבת בתורה בצורת שתי פרשיות, כנראה מפני אריכות הסיפור ההסטורי אשר בה. הנאום ההסטורי הזה מתחיל בפסוק ט' ז' ומגיע עד י' י"א שהוא סיום הפרק הראשון. גם הפרק השני המרבה לזרז על אהבת ה' ויראת ה' הוא ארוך למדי, אבל בכל זאת אינו נכתב בתורה אלא בפרשה אחת.
החמשיה הזאת הכלולה בפרשה זו היא:
לפני גשת הלומדים לגיליוננו ראוי לסקור את החלק הזה של פרשתנו ולהבין את הקשרים ואת המעברים שבין החלקים השונים ומתוך כך גם תתישב פליאת האלשיך המובאת – בשאלה א'. נביא בזה גם את דברי אלשיך עצמו המסביר את הקשרים שבין הפסוקים:
אלשיך:
ושמא תאמרו, כי מה ראיתי בכם לומר כי אין לבטח בצדקתכם, הלא הוא כי (פסוק ז') "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלוקיך במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה".
ואל תאמרו, כי זה היה לדור אשר לפניכם אשר במדבר הזה תמו, אך לא אליכם, כי קטנים יצאתם ממצרים ולא אחד בכם שהגיע לעשרים בזמן המרגלים, כי הוא מה שהקצפת את ה', היה מאז עד בואכם עד המקום הזה שהיא ארבעים שנה אחר עניין המרגלים, ורוב שבכם קרובים לששים שנה, וכמה זמן יש שהגעתם לעשרים, ומאז גם כן לא חסרו מכם דברי עונות, באופן שאין לבטוח בעצמכם.
ושמא תאמר, כי הם (= דור יוצאי מצרים) לא הגיעו לגדר כשרון שיש לנו עתה (= הדור השני ליוצאי מצרים), אך אנו הגענו לגדר הלז לא נירא שנשוב ונקלקל – לזה אמר (פסוק ח') "ובחורב הקצפתם את ה'", לומר: האם אפשר להגיע אל גדר כשרון וצדקות כאשר הגעתם בחורב לדבר עם ה' פנים בפנים קרובים ודבקים בה', ועם כל זה "הקצפתם את ה'" עד גדר "ויתנאף ה' בכם להשמיד", ואם כן – מה לכם עוד לדבר.
שאלה ג' קשה. מטרתה היא להכריח את הלומד לקרא בעיון, הוא ישים לב להבדל שבין דברים א' ו' ובין א' י"ח. ויובאו בזה דברי בעל העמק דבר הבנויים כולם על ההבדל הזה:
ד"ה ואמר עליכם באתם עד הר האמורי... עלה רש... אני אמרתי ולא הקב"ה אמר אז, כמו שאמר בחורב (כונתו לדברים א' ו' ה' אלוקינו דבר אלינו בחורב לאמור: רב לכם... פנו וסעו לכם...), שהוא ית' ידע, משבאו לקדש ברנע מחשבות לבבם, שמהלך הנסיי למשא עליהם באשר מוכרחים כמו כן להתהלך בדרך הקודש, להיות נזהר בדבור רע, מה שמדברים בינם לבין עצמם, והכל דומה כאלו מדברים באזני ה' וחמת מלך ית' – מלאכי מות, כאשר היה בקברות התאוה, ועוד. ומשום הכי מוכרחים להתנהג בדרך הטבע ואם כן יהיו נצרכים למרגלים; ומשום כך (= משום שרוצים להתחיל חיים על דרך הטבע ולא בנסים) לא אמר אז ה' "עלה רש" אך משה אמר להם...
אם לא ימצאו הלומדים את התשובה לשאלה ה' יש להעמיד מולם את הפסוקים הבאים:
"עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי"
"כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ"
"צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי"
"אַל תַּמֵּר בּוֹ"
"וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל"
"הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ"
