פרשת התשובה

פרשת נצבים נקראת תמיד בסמוך לראש-השנה, לפעמים בשבת תשובה, השנה בשבת הקודמת לראש השנה. בחרנו גם הפעם בפרק אשר במרכז חלקו הראשון עומדת התשובה.

יש לפתוח לימוד זה בשאלה א שבגיליון נצבים-וילך תשי"ז, היא השאלה "למילה המדריכה" שבעשרת הפסוקים האלה:

המורה המלמד שעור זה בימות החול ייטיב לעשות אם יכתוב על הלוח את הרשימה הבאה בהבלטת המלים המדריכות, כך:

שורש זה החוזר ונשנה בפסוקים אלה ובהוראות שונות מבליט ביותר שנושא פסוקינו אלה הוא התשובה.

לשאלה א יש להסביר: מאחר שאין משפט תנאי ומשפט תוצאה מתחברים בעברית תנ"כית ע"י מילת "אז" כבעברית חדשה, ומאחר שגם הוי'ו החסרה בעברית מודרנית בין משפט תנאי לבין משפט תוצאה (אם תעשה... ותבוא... ותביא אתך... _תקבל) מופיעה בעברית תנ"כית כוי'ו ההיפוך – הרי שאין סימן חיצוני ברור המורה היכן נגמר משפט התנאי והיכן פותח משפט התוצאה. והדבר מצריך שיקול הרבה.
ועיין בגיליונות:

ויצא תש"ט שאלה ב

בשלח תש"ד שאלה א

ובעיקר בגיליון  עקב תשט"ז שאלה א 1!

אבל אין זו שאלה תחבירית בלבד, אלא תוצאות גדולות לשאלה זו מבחינה רעיונית.

מהו הדבר המובטח לנו – ומהו המותנה?

לשאלה ג. דברי הרב קוק המובאים בזה כבר הובאו בגיליון נצבים-וילך משנת תש"ה ומשום כבוד זכרונו (עשרים וחמש שנה למותו) הובאו שוב. ואילו השאלות – אחרות. טקסט כזה כמובן יש לקרוא לאט ואם רוצה המורה ללמדו בחוג, עליו להכפילו למען יהיה בידי הלומד. יש להעמיד את הלומד על כך שיחיד וציבור, ישראל ואומות העולם ארוגים כאן יחד במסכת אחת והתעוררות לתשובה של אחד גורם להתעוררות השני.