האתון המדברת

גיליון זה מוקדש כולו לענין האתון ראייתה ודבורה. לחלוקי הדעות בין פרשנינו בשאלה זו אקדים כאן את מה שהקדים ר' אליעזר אשכנזי בספרו "מעשי ה'" לענין האתון וחשב שהדברים טובים לזמנו (ושמא הם טובים גם לחוגים מסוימים בזמננו?):

... כבר ידעת מה שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה ח"ב מ"ב שכל זה מראה הנבואה וידעת כמה האריך הרמב"ן ז"ל להשיב אפו על הרמב"ם בפרשת וירא אליו, ... ואל יחשב לי לרמות לב בהכניסי ראשי בין ההרים הרמים האלה, שלענין מה שנוגע לאמונת האדם. נאמר בפרשת נצבים (דברים כ"ט) "אתם נצבים... למען הקים אותך היום לו לעם... ולא אתכם לבדכם אנכי כורת ברית... כי את אשר ישנו פה עמנו היום ואשר איננו פה", אם כן כל אחד מאתנו גם בנינו ובני בנינו עד סוף כל הדורות אשר עברנו בברית משועבדים לחקור בסתרי דברי תורה ולהיישיר אמונתנו אליה על הצד היותר נכון אשר בחוקנו ולקבל האמת ממי שאמרו, ולא תעיק סברת זולתנו – בשגם היא קדמה לנו – לעכב על ידנו מלחקור, ואדרבא ראוי לנו ללמוד ולקבל מי שקדם לנו כשם שהוא לא רצה בקצת לקבל האמת ממי שקדם לו, ואת אשר לא בחר הרחיקו מעליו. כן נאות אלינו לעשות כדבריהם.
ואין ספק שלא אחד מהם היתה כוונתו בהיותו מחבר ספר לומר לכל הבאים: "קבלו דעתי" אבל כוונתו היתה ודאי הודעת דעתו בלבד. כדי שהבאים אחריו יראו וכך יבחרו להם. כי על ידי קבוץ רוב הדעות הנפרדות יבחן האמת. וכן יאות לנו להשלים כוונתם ( = של הקדמונים) ולחקור עד מקום שיד שכלנו מגעת. ובשגם בהיותנו חוקרים בסתרי תורה ובאהבתה – נשגה. כמו שנאמר (תהלים י"ט) "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", לא לחטאת יחשב לנו כאשר כונתנו לשם שמים. אבל אשמים אנחנו כאשר נתרשל מלחקור בסתרי תורתנו באמרנו: "כבר אריות גברו ונקבל דבריהם כפי מה שהם, "ואפילו שהם חלוקים בדבריהם, על כל אחד נאמר: "מי יחלוק על הארי הזה!" ועל דרך זה ( = אם נלך בדרך לא טובה זו) נניח הקודמים חלוקים בעיסתם באמרנו: "פן ירוצו גולגולתנו". אין ספק כי כל עושה אלה עליו נאמר (משלי) "אמר עצל ארי בחוץ... בתוך רחובות ארצח!" אבל נאות לנו לחקור ולעיין בענין שכלנו ולכתוב דעתנו לתועלת הבאים אחרינו, אם שיסכימו לדעתנו ואם שיסלקוהו ולא יבחרו בו...
וכתבתי כל זה לך, מפני ראותי בדורות הללו, כי רבו האנשים ההולכים בדרך זה מפני עצלותם או יראתם והיא ישרה בעיניהם. שאתה לא תבחר ולא תקרב דרך זה אליך, אבל תתאמץ לעלות ולהבין תורתנו בעניניה ומה שתאמין בהם, ואל יבהילוך שמות הגדולים אשר בארץ כאשר תמצאם חלוקים באמונה ההיא וחקור ובחר, כי לכך נוצרת, וניתן לך השכל ממרומים וזה יועיל לעצמך.

המחלוקת שבין הרמב"ם והרמב"ן בבראשית י"ח המקבילה מבחינה מסויימת למחלוקת במקומנו עסקנו בה בגיליון וירא תש"ה. והבאנו שם את דברי בעל העקדה המנסה לפשר ביניהם בקבעו שקנה המידה לקביעה פרשנית, אם ה"הראיה" היא בחושים או בנבואה היא לשון הכתוב. עיין שם!

לעניננו כבר קדם לתפישתו של הרמב"ם רב סעדיה גאון ודבריו מובאים בראב"ע, בראשית ג':

ד"ה והנחש: ויאמר רב סעדיה גאון: אחר שהתברר לנו שאין דבור דעת כי אם באדם לבדו נצטרך לומר, כי הנחש, גם האתון לא דברו, רק מלאך דבר בשבילם.

ומהן הפרשנים המאוחרים יש להשוות לדברי הרמב"ן ואבן כספי את דברי שד"ל שהבאנו בגיליון בלק תשי"ד:

שד"ל:   

לא יבצר מעם האל לעשות שתדבר האתון, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה ולא היה אפשר שיהיה בו כח להשיב לה דבר, על כן יתכן שלא דברה כדבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפה קול יללה שהיה מובן ממנו "מה עשיתי לך?" והוא בכעסו השיב לעומתה כאדם הצועק לבהמתו: "כי התעללת בי..." והיא חזרה ונערה כאלו תאמר (ל'): "הלא אנכי אתונך..." אז נכמרו רחמיו עליה ואמר (ל') "לא", כלומר: אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי.

תפישתו של רלב"ג בענין האתון דומה לתפישתו את דברי שמואל המועלה ע"י בעלת האוב.

שמואל א כ"ח י"ט:

ד"ה מחר אתה ובני עמך: איך יתכן שתגיעה נבואה לשמואל אחר המוות? על דרך האמת לא הגיעה נבואה לשמואל ולא עלה מקברו, אבל היה זה כולו מפעולת הדמיון... והנה עם התעורר דמיון שאול על פי פעולות בעלת האוב ומה שהתאמת לו מדברי שמואל בחייו שנתבאר לו שקרע ה' הממלכה ממנו ונתנה לדוד (כמו שאמר לדוד: "ידעתי כי מלוך תמלוך") ונתבאר לו היות ה' עם דוד והיותו סר ממנו – הגיעו לו מזאת הפעולה כל אלה הדברים הנזכרים

לשאלה ב-4 יש לומר שרלב"ג מתעלם לגמרי מהתפתחות העניינים כפי שראוהה פרשנים אחרים, דהיינו מן העזרה הניתנת לבלעם בהתחלה ע"י הדבור האלוקי המונע באסור מוחלט בפסוק י"ג, אל הדרך שבו מניעה מסויגת בפסוק כ', אל השלב האחרון של עזיבתו לגורלו בפסוק ל"ה. ואם יפרש את הדברים כך אין כל כפל במילים "וילך בלעם" של פסוק כ"א ושל פסוק ל"ה. ויפה עשה רש"י בהביאו את מאמר חז"ל שנאמר במדרש רבה לפסוק כ':

"בדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו"

לא בפרושו לפסוק זה אלא בהעבירו אותו לפסוק לפסוק ל"ה ד"ה לך עם האנשים, שהרי רק כאן "מוליכין אותו" בלי כל הסתייגות בדרך אשר בה בחר. להשוואה בין ההיתר המסוייג של פסוק כ' ובין פסוק ל"ה עיין בדברי הכתב והקבלה, לפסוק י"ב:

יש הפרש גדול בין "הליכה עמהם" ובין "הליכה איתם". באמרו "לא תלך עמהם" יורה מניעת הליכה פועלת, שלא ישתתף עמהם לילך, כדי למלאת כוונת משאלתם ולשמשם בקללת העם ולא נכלל בלשון זה מניעת ההליכה מכל וכל; אמנם אמרו "לך איתם" אין במשמעותו כי אם ההליכה בעלמא שאין בה תועלת, כמו לטיול ולכבוד. והודיעתנו התורה כוונתו הרעה שבאמת דעתו היתה היפך הציווי כי אמרה "וילך עם שרי מואב" אשר יורה על הליכת התועלת, למלא משאלות לבבם ולשמש אותם בקללו את אויביהם.