"הבדלו מתוך העדה"

הרוצים לעיין במהותה של מחלוקת זו של קרח ועדתו, בזמנה, במגמותיה, בדרכי פעולתה ובאופיה של אישיה יעיין בגיליונות קרח-  תש"י, תשי"א, תשי"ג.

גיליוננו עוסק בקטע קטן מתוך פרקנו, במספר פסוקים בלבד. על הלומד לשים לב לכך שעד פסוק כ' מתנהלת כל המערכה כולה רק בין משה ואהרן לבין קרח ועדתו. מדברים המתקוממים "רב לכם כל העדה כלם קדושים" וכו', מדבר משה, מדברים דתן ואבירם, ושוב מדבר משה ומציע הצעת המחתות למחר – ועדיין לא שמענו על עמדת העם כולו, אם הם נסחפים בזרם העכור של קרח ועדתו או אם נשארים נאמנים למשה רועם, או אם הם פוסחים על שתי הסעיפים.

רק בפסוק י"ט רואים אנו את קרח במאמציו למשוך אליו את העם, וכדברי רש"י, שם:

ד"ה ויקהל עליהם קרח את כל העדה: בדברי ליצנות. כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם. כסבורין אתם, שעלי לבדי אני מקפיד? איני מקפיד אלא בשביל כולכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות. לו – המלכות, לאחיו – הכהונה! עד שנתפתו כולם.

לפי זה תובן עתה ההתערבות האלוקית בפסוק כ"א. ואולם עדיין לא ברור, אם "נתפתו כולם" פירושו שהסכימו עם קרח ונצטרפו לעדתו, או אם נתפתו לבוא לפתח אוהל מועד, כדי לחכות ולראות איך יפול דבר.

ומעתה יש להבין את הקשיים בפסוקים הבאים (כ"א-כ"ו) שבהם עוסק גיליוננו.

- מי היא העדה שיש להיבדל ממנה?

- מי הוא הצפוי לכליון, עדת קרח או כל ישראל?

- ואם באמת חטאה כל העדה = כל עדת ישראל, מה משמעותה של תפילת משה הטוען שאיש אחד חטא?

- ואם באמת חטאה כל העדה, למה מקבל ה' תפילת משה?

- ומה משמעות הצווי האלוקי של: היעלו..., אם אין הם אשמים, הן יכול ה' להצילם גם בהיותם מעורבים ביניהם (זו שאלה שמקשה אותה בעל אור החיים בהוסיפו: וזה לך האות: אהרן שהיה בתוך עדת קרח ונבקעה האדמה תחתיהם ולא נפגע).

- ולמה לא מסר משה את הצווי האלוקי כלשונו ולא אמר כמצווה עליו: "העלו מסביב למשכן קרח ודתן ואבירם", אלא אמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים האלה"?

גיליוננו עוסק בכל אחת מן השאלות האלה – בנפרד או בהצטרפה לכמה שאלות אחרות. אולי רצוי במקרה זה להעמיד את השאלות כולן (על הלומדים למצוא את השאלות מתוך העיון בכוחותיהם הם), ורק לאחר שתעמודנה השאלות לנגד עיני הלומדים ותתעורר הציפיה לתשובות ולפתרונות, יפנו לגיליון.

להבנת דברי בעל עקדת יצחק בשאלה ה יש אולי לעיין בגיליון קרח תש"ד שאלה ב.