מכירת קרקע

גיליון זה עוסק בסיום פרשת היובל ופרשת גאולת השדות שנמכרו בשעת הדוחק.

הרעיון העיקרי שבדיני היובל והוא גם רעיונו העיקרי של דיני גאולה הוא הנאמר בפסוק כ"ג. ועיין לזה גיליון בהר-בחוקותי תשט"ו שאלה א. ראוי לפתוח את השיעור בדברי ספר החינוך שהובאו אף בגיליון בהר תשי"ד:

רצה השי"ת להודיע לעמו כי הכל שלו ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא ליתנה בתחילה, כי לו הארץ כמו שכתוב. ועם מצוה זו של ספירת מ"ט שנה ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חברם ולא יחמדוה בלבם בדעתם כי הכל שב לאשר חפץ האל שתהיה לו. וענין זה דומה למה שנהוג לעשות במלכותא דארעא שלוקחים ארצות מזמן לזמן מערי הבצורות אשר לשריהם להזכיר להם יראת האדון (המלך) וכן הדבר הזה, שרצה הש"י שישוב כל קרקע לאשר לו אחוזת הארץ ממנו בא, וכן כל עבד יצא מתחת יד אדוניו ויהיה ברשות בוראו. ואולם מלכי ארץ יעשו כן ליראתם פן ימרדו השרים בם. ואל ב"ה ציוה לעמו כן לזכותם, להיטיב להם.

בקבוצת לומדים מביני דבר ראוי לעמוד על דרכי הרב קוק (בהקדמתו לספר שבת הארץ ) שהובאו בגיליון בהר תש"ז ולהעמידן שוב מול דברי הכלכלן האמריקאי הנרי ג'ורג', נוצרי בן המאה הי"ט שהאריך לדבר בספרו "משה המחוקק" בשבחה של מצות היובל. (דברי הגיליון הנ"ל הובאו אחר-כך גם בספרו של הרב יעקבסון "בינה במקרא" ח"א תשי"ג לפרשת בהר עמוד 141). ואע"פ שלכאורה קרובים דברי הרב ודברי הכלכלן בהסבירם את טעמה של מצוה זו- יעמוד המתעמק על המרחק הרב שבין ההשקפה הדתית של הרב לבין ההסבר החילוני של המלומד הנוצרי.

בגיליון שנה זו עמדנו בעיקר על פרטי דברים, על דיוקי לשון ופרטי דינים הנלמדים מהם.

לשאלה א 1 נבוא בזה לעזרת הלומד בדברי בעל גור-אריה לדברי רש"י אלה:

פירש שאין הכתוב רוצה לומר, כי לכך לא תמחר לצמיתות מפני שהיא של הקב"ה, דמה בכך? שהרי אפילו תעמוד ביד הלוקח לעולם תהיה להקב"ה, כמו שהיא ביד הקב"ה והיא ביד המוכר – אלא פרושו אל תרע עיניך בה על המצוה, שמצוה להחזיר השדה לבעלים שאינו של האדם, רק של הקב"ה; ולפיכך אל תרע עינך על זו המצוה, שמי שהארץ שלו יכול לצוות על ההחזרה הזאת.