הכרובים

גיליוננו מוקדש הפעם למלה אחת ויחידה "הכרובים". העובדה שגם תרגום אונקלוס וגם תרגום יונתן אינם מתרגמים את המלה אלא משאירים אותה כמות שהיא:

                        ותעביד תרין כרובין

וגם תרגום השבעים משאיר אותה בעבריותה, מוכיחה שהיתה סתומה מאז ומתמיד, ואפילו שורש המלה (מבחינה גזרונית) אינו ברור. שאלות א', ב', ג'.

לשאלה ג' 1 נביא בזה מתוך דברי הרמב"ן, תצוה כ"ח ל':

ד"ה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים: ... והראיה (= על כך שהם ענין סודי ולא מעשה אומנים כשאר כלים) כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים ולא הזכירם בצואה (= לא נאמר "ועשית את האורים והתומים") ולא במעשה (= לא נאמר: "ויעש אורים ותומים")... עוד תשוב תראה, כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחר מכל הכלים שלא נזכרו כבר אבל אמר "ועשו ארון", "ועשית שולחן", "ועשית מנורת זהב", וכן כלם, ובמשכן אמר (כ"ו א') "ואת המשכן תעשה" בעבור שכבר הזכירו (כ"ה ח') "ועשו לי מקדש". והנה באורים ותומים אמר (כ"ו ל') "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים", לא צוה אותו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו שאמר בצואה "ונתת אל חשן המשפט" ובמעשה (ויקרא ח' ח') "ויתן אל החושן את האורים ואת התומים" כי לא היו מעשה אומן... אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה והיו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו (בראשית ג' כ"ד) "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים".

לשאלה ד' נביא בזה כלל מתרי"ג הכללים בדרשות חז"ל את התורה כפי שסדרם המלבי"ם, בהקדמתו לפירוש לספר ויקרא (שהוא למעשה פירוש לספרא) בשם "אילת השחר":

כלל ס"ז: חז"ל היה להם כלל בלשון שיש הבדל בין מספר "שנים, שתים" בצורת הנפרד ובין "שני, שתי" בצורת הסמיכות. כשאמר "שני כבשים, שני שעירים," יקפיד על שווי הנמנים והתדמותם זה לזה. וכשיאמר "שנים כבשים" לא יקפיד על השווי.

לשאלה ה'. לסמליותם של הכרובים נאמרו דברים רבים ושונים על ידי כל אלה העוסקים בפירוש האלגורי של המשכן וכליו. הפעם הבאנו שנים מבין האחרונים ההולכים בכוונים שונים לגמרי. דברי ר' אפרים לונטשיץ, בעל כלי יקר (1619-1550), משקפים כאן את מלחמתו נגד אותם הדרשנים שהפכו דברי אלוקים חיים בדרשותיהם הרחוקים מן הפשט ןאין כוונתם אלא להתהדר בפני שומעיהם. המעונין ימצא תיאור מענין לגישתו של בעל כלי-יקר לשאלה זו בספרו של חיים הלל בן-ששון "הגות והנהגה" פרק ג', שם מובא גם קטע מתוך דבריו, מתוך דרשותיו בספרו "עיר גבורים":

רוב כח הדרשנים שראיתי כלם לכבוד עצמן דורשין, בזמן שמוצאים איזו אגדה מפשוטו... רק שימצאו בה איזו מליצה נאה... ישחק כל שומע, ישבחו אותו... יחד עליו יתלחשו כל היום. כמה גברא חכים הוא... ואין חוששים אם יש בו (= בדרוש של אותו דרשן) מוסר... גם הוא אינו מקפיד, רק אם ישבחו אותו...