המשכן והמקדש + הפטרה

לימוד  הפרשיות תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי וכן ההפטרות לפרשיות אלה – קשה, על הלומד והמלמד, מהרבה בחינות.

לכאורה פתוחות לפניו שתי דרכים ועליו ללכת באחת מהן או בשתיהן בזו אחר זו, ושתיהן אינן מספקות את הלומד.

א)  יכול הוא להסתפק בכך שיסביר את העשייה על פי הנאמר בכתוב, לחפש אחר הוראתן של מלים זרות, טכניות, להשתדל להבהיר לעצמו ולתלמידיו את מבנה המשכן ואת מבנה הכלים מבחינת צורתן, גדלן, חמרן, עד כמה שזה מתפרש מתוך הכתוב – מבלי שיתפש אחרי טעמים למשכן ולכלים בכלל או לטעמים לפרטי העשיה (למה מחומר זה? למה בגודל זה? מה מטרת צורה זו, מספרי החלקים, המידות הנדרשות?)
בדרך זו הלכו רש"י ורשב"ם. רשב"ם (בהוצאת רוזין, ואינו בחומשים שלנו) אף מקדים הקדמה קצרה לפרושו לפרשיות אלה:                       

פרשיות של משכן, חשן ואיפוד – אם אקצר בפרושן יומצאו בפרושי רבנו שלמה אבי אמי זצ"ל.

רש"י עצמו נמנע מלהביא מדרשים המבארים טעמי המצוות, נמנע מלדבר על משמעותן הסמלית, הפנימית של כל המשכן.

דרך זו יפה היא לקטנים הבונים, מדביקים, מציירים ומכיירים ומוצאים בזה שמחה רבה בהפעילם את כח יצירתם. ואילו בכיתת נוער או בחברת מבוגרים יורגש מאד העדר הענין. אין בזה חומר למחשבה עיונית, והעיקר – לימוד תורה – אינו לימוד הנדסה או ארכיאולוגיה. מבחינה לשונית פרקים אלה קשים, ספק גדול הוא אם גם בעזרת מחקר בלשני והיסטורי נוכל להגיע לודאות בזיהוי העצמים השונים, הכלים וחלקיהם, ואפילו אם נצליח בזה – שוב: לימוד שפה והעשרתה אינו לימוד תורה. לכן יבכרו בודאי רבים את הדרך השניה:

ב)  היא דרך הסבר משמעות המצוות האלה בדרך פענוח האלגוריות המשוערות המונחות ביסודן של פרטי המשכן: האוהל, הכלים, בגדי הכהנים וכו', המורה יוכל להשתמש בכמה ממפרשינו שידם רב להם בדרך פרשנות זו. האלשיך, אברבנאל, בעל העקדה, וקרוב לזמננו רש"ר הירש והמלבי"ם שהרבה לעסוק בפרוש אלגורי למשכן לכל פרטיו.פרושים מסוג זה הבאנו בגיליונות השנים הקודמות לפרשת תרומה ותצוה בשנת תש"ג ותשי"ג, ארון, בדיו ושולחן בשנת תש"ד, תש"ח מנורה, תש"י הכרובים. ואולי הדרך הזו נראית לרוב הלומדים בדורנו ודאי כשרירותית ביותר, נטולת כל הכרח פרשני, בהעדר כל ראיות מוכיחות מן הכתוב (בגלל זה גם לא הלכו בה פרשנים כרש"י ורשב"ם הרואים עצמם אחראים לפסוק ונצמדים אליו בנאמנות). וביותר נראים מוזרים הסברים אליגוריים לפרטי הדברים, למידות, לצפויים, לפרטי עשייה – וכבר צוח נגדם הרמב"ם מו"נ ג' כ"ו (דבריו הובאו בגיליון תרומה תשט"ו).

בגיליון תשי"ט הלכנו בדרך שלישית על פי ספרו של בובר-רוזנצווייג.    

הפעם הלכנו בדרך אחרת, על פי בובר-רוזנצווייג, בדרך המובילה אף היא למשמעותה הפנימית של מצות עשיית המשכן אך לא בהסתמכנו על משענת האלגוריה כי אם רק על רמזי הכתובים בלבד, כיידוע לנו, שאין התורה מגלה – בהרבה מקרים את משמעותה של מצוה בדיבורים ישירים, על דרך של הסבר עיוני, אלא מעמידה אותה לפנינו על ידי חרות של מלים וצרופי מלים. כבר חז"ל הורונו את חשיבותם של כל אלה, והורונו גם להבין את ההקבלות שבין שני מקומות דומים, או בין שתי מילות מפתח המופיעות אפילו במקומות מרוחקים זה מזה.

אשר לגיליוננו חשובה לנו הערה אחת מתוך הספר הנ"ל על הפועל "ראה". שלוש פעמים חוזרת צורת ההפעל של פועל 'ראה' (כ"ה מ' "בתבניתם אשר אתה מראה בהר; כ"ו ל' והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראיתה בהר, כ"ז ח' כאשר הראה אותך בהר, כן יעשו) להודיענו עד כמה הוחדר המראה הגדול של תבנית המשכן לתודעתו של משה על מנת שיעשה כמוהו, כתבניתו עלי אדמות. היכן ומתי הראה משה תבנית זו? המקום נאמר בכל אחד מן הפסוקים הנ"ל 'בהר' אך לא נאמר הזמן בו הראה, בו נקרא להר. והנה יתפרש הדבר מתוך ההקבלה[*] שבין שמות כ' ט' לבין שמות כ"ד ט"ז, בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ; את המשכן ואת כליו הטיל על האדם לעשותו, אבל את תבניתו עשה ה' בששת ימים וביום השביעי קרא למשה ומשה הראה את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו.

ואולם מה פירוש אותה 'ראיה', אותה 'מראה' אשר 'הראה' משה בזה עוסקת שאלת גיליוננו.

ואולם עוד קושי ממין אחר קיים בלימוד פרשיות אלה ובהפטרותיהן. העיסוק המרובה הזה בעשייה האנושית, במלאכות, במלאכת המחשבת, בקישוט, בהידור הרב (ביחוד בהפטרות בתפארת בנין שלמה) עלולים להשכיח את ערכם המותנה בלבד של כל בתים וכלים העשויים לעבודת ה'. לזה שאלות ב ו-ג בפרשתנו.

לדברי המלבי"ם בשאלה ג המנצלים קושי תחבירי מסויים, - מעבר פתאומי ממבנה תחבירי אחד לשונה ממנו באמצע הפסוק, (An akoluth בלעז) – לשם הבלטת הרעיון של הפסוק (אם כן דרך מדרשית הבאה לסייע לפשט הפסוק), לדבריו אלה אפשר להשוות את דבריו לירמיהו ז' ד', גם שם אינם פשט הפסוק מבחינה תחבירית, אך מבהירים את רעיונו:

פסוק ד':

"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה"

מלבי"ם:

אל תאמרו כי היכל ה' הוא היכל ה', ר"ל: אל תאמרו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה', ע"י כך הוא היכלו, ר"ל שעל ידי כך ישכון ה' בו, לא כן, כי היכל ה' המה, ר"ל: דרכיכם ומעלליכם הטובים – הנזכרים בפסוק ג' – הם היכל ה' ועל ידם ישכון שם בקודש.

-----------------------------------------------------------------------------------

[*]