"לא איש דברים אנכי"
שמות פרק ד, פסוקים י - כ
מבין חמשת הסירובים שסירב משה לשליחות עוסק גיליוננו בשניים האחרונים. ראוי להתחיל את הלימוד בחלוקת כל השיחה ע"י הסנה לשבעה חלקים:
ומכאן יתברר מה הם חמשת הסירובים או הניסיונות לדחיה של משה. יש לעמוד על כך מהו החידוש שבכל תשובה של משה, מה בין טענתו שבג' י"א לבין טענתו שבד' י', וכן ההבדל שבין כל סירוביו לבין האחרון ד' י"ג.
מכאן לגיליוננו. לפי כל הדעות שהובאו בשאלה א לא היו למשה התכונות הדרושות למלוא התפקיד שלשמן נבחר. ויש להרחיב את השיחה בשאלה, למה נבחר דווקא אדם כזה אשר חסרו לו בטבעו התכונות הללו?
נקודת הכובד בגיליוננו הפעם הן השאלות ברש"י. שאלה ג1 קשה ביותר. אם מוציא רש"י פסוק ממשמעותו, פסוק אשר לכאורה ברור ומובן הוא כפשוטו, ואף מדרשים ורוב פרשנים מפרשים אותו כמשמעו – הרי אין זה בכדי. ואל יסתפק הלומד בכך, שאמר: ראיות מחייו של משה, ראיות הלקוחות מחוויותיו האישיות, הביוגרפיות, יש בהן יותר כדי לשכנע – מאשר אלו שהובאו לו ראיות מנוהגו של עולם. אין זו התשובה הנכונה.
הכיוון שבו יש לחפש את התשובה לשאלה ג2 (ושאלות כיוצא בה) צריך להיות: מהי אי ההבנה שיכולנו להגיע אליה, לולא הוסיף רש"י את הנשוא "השיתי כל זאת"! לאן עלול היה הפסוק להובילני בלשונו הקצרה "הלא אנכי ה'" בלי פירושו של רש"י?
חשובות הן השאלות ג5, ג3. בשתיהן הולך רש"י בעקבות המדרשים ההולכים בדרך "הריכוז" כפי שקרא לה פרופ' היינמן בספרו "דרכי אגדה", ואלה דבריו שם (עמוד 28):
מגמת האגדה לקרב מאורעות הרחוקים אלו מאלו בזמן התרחשותם, ויתברר במלואה רק אחרי שנעמוד על אותה דרך הריכוז החביבה ביותר על חז"ל: ריכוז הגבורים. חז"ל זיהו אנשים בלתי ידועים עם אנשים ידועי שם, או אנשים שנתפרשו שמותם עם אנשים ידועים - ...לישמעאל מוסר אברהם את העגל כדי לזרזו במצוות (בראשית י"ח, בראשית רבה ס"ח); מליץ יוסף והאיש "אשר על ביתו" אינו אלא מנשה בנו... דתן ואבירם הם אויבי משה הצעיר והמורדים במן...
...מגמה זו של האגדה להגשים את הכוחות המפכים בתולדות עמנו ע"י זיהוי נושאיהם בולטת עוד יותר בזיהוי המלאכים שבשרו את בשורת הישועה למשה וליהושע (תנחומא משפטים י"ח) ובהעזה יתירה בזיהוי חיות: אותו חמור שאברהם חבש אותו מתוך מסירות נפש שאין דומה להן הוא שהביא את משה הגואל למצרים – והוא שיביא את הגואל לבני בניו (פרקי דר' אליעזר ל"א).
דוקא דוגמא אחרונה זו מבררת את דרך חז"ל... לראות ולהראות את הרוחני בתוך הגשמי: הקו הזה (הרכיבה על חמור) המקרי בעיני רוב הקוראים, בעיני חז"ל הוא משמש צד שוה, המבליט את הקשר הפנימי בין שלושת המאורעות הללו.
הזיהוי הזה בין שלושת החמורים נתפרש באופנים שונים בספרותנו: לאחרונה כתב על כך הירשנזאהן, בספרו "נימוקי רש"י", סעאיני (רומניה), תר"ף:
אמנם הראיון הנלמד מזה הוא שמשה למד מזריזותיה דאברהם, או שידע שהולך לעקוד את בנו, אבל אחרי שזה מצות ה', חבש בעצמו את חמורו. וכן עשה משה, עם שידע שמוליך אשתו ובניו למקום סכנה; אמנם אחרי שדבר ה' הוא שילך, הרכיב בעצמו את אשתו ובניו על החמור. וכן לעתיד לבוא בעת שכל העמים יצורו על ירושלים ויצא חצי העיר בגולה, יבוא עני ורוכב על החמור להציל את העיר, בבטחונו כי ה' שלחו. רעיון זה או כיוצא בזה מעוטף באגדה הזאת, ישמע חכם ויוסיף לקח ולא יקח את הדברים כפשוטם
ובכיוון אחר לגמרי – בבהירות גדולה – פירשו את המדרש המפליא הזה בעל עקדת יצחק ואברבנאל, כל אחד לפי דרכו. עיין גיליון וירא תש"ח.
