הירידה למצרים
בראשית פרקים מב - מד
בחלק הראשון של גיליוננו רצינו להביא את הלומד (כמו בשאלות הראשונות בגיליון וירא) להשקיף על פני יחידות גדולות, על הסיפור בשלמותו כדי למנוע את אבדן הקשר ע"י התעמקות בפסוקים בודדים ובבעיות פרטיות.
חלוקת הסיפור לפסקאות לא נעשתה כאן לפי עניינים, אלא לפי תמונות. הלא הסיפור הזה מתרחש על שתי במות: כנען ומצרים, בית יעקב ובית יוסף.
מתחילים אנו בהקדמה קצרה (מה שקרוי במוסיקה והושאל ממנה לספרות בשם "קדמא"), השיחה הקצרה של יעקב עם בניו בכנען. למעשה אין זו "שיחה" כלל, כי רק יעקב הוא הדובר ותגובת האחים היא מובנת ממילא והסכמתם אינה צריכה להאמר במילים (כגון "כדבריך כן נעשה") והיא נאמרת במעשים: "וירדו אחי יוסף עשרה", ובזה אנו עוברים לבמה השנייה.
שיחה ראשונה של יוסף עם אחיו (מ"ב ז'-ט"ז) אחרי האשימו אותם בריגול מסתיימת בתביעתו החמורה להשאיר את כולם כאסירים במצרים ולשלוח אחד בלבד הביתה למען יביא את בנימין.
אחרי שיחה זו באה הפסקה של שלושת ימי אלם במשמר, ושוב שיחה בין יוסף ואחיו והפעם היא מסתיימת במאסר שמעון ושליחות כל שאר האחים הביתה. ושוב אנו פונים לבמה הראשונה, אנו הולכים לכנען, אלא שבין מצרים לבין כנען מופיעה כאן, כתחנת ביניים, תמונה קטנה ומחרידה – במלון (פסוקים כ"ג-כ"ח).
ועתה אנו ממשיכים בדרכנו ומגיעים לכנען. שוב שיחה ראשונה בין האב לבניו, המסתיימת בסירובו הגמור של יעקב לשלוח את בנימין.
"לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר
וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ
וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה"ושוב אין תגובה מצד האחים, כי אין עוד מה לומר. והשיחה נפסקת ובאה הפסקה ארוכה, אשר זמנה לא נקבע. הזמן עובר, ובינתיים
"וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ"
ועדיין הוא עומד בסירובו. ואולם גם להפסקה זו בא הקץ:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם..."ועתה באה השיחה השנייה בין יעקב ובניו המסתיימת הפעם בזה שיעקב נשבר – ומסכים.
ושוב אנו הולכים ועוברים לבמה השנייה – למצרים.
מתברר שיש כאן מבנה סימטרי מחושב ומדוקדק בשני חלקי הפרק (שיחה א' – הפסקה – שיחה ב'. וכן בחלק השני: שיחה א' – הפסקה – שיחה ב').
ואם נתבונן בארבעה סיומי השיחות נראה כי אופי מיוחד לפסוקים אחרונים של כל שיחה. אופי של הפסוק שלפני ירידת המסך.
ומה מעניין להשוות את הפסוק האחרון של שיחה ב' במצרים עם פסוקה האחרון של שיחה ב' בכנען:
מ"ב כ"ב (ראובן):
"הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ"
מ"ג י"ד (יעקב):
"וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי"
בשניהם מובלט הכוח העל-אנושי המניע ומכוון כל המעשים, בראשונה ה' כמכוון את אשר נעשה עד הנה, בשני ה' כמי שיכוון להבא את מהלך העניינים.
מבנה שונה , ואף הוא סימטרי, מוצאים אנו בירידת האחים השנייה. כאן כל השיחות מתנהלות בצד האחד במצרים. התמונה "במחצית הדרך" אינה תחנת ביניים בין מצרים לכנען אלא בין מצרים – למצרים. ומעניין שלפני שתי השיחות המכריעות שבין יוסף ואחיו מוצאים אנו כהכנה וכאמצעי להעלאת המתח שתי שיחות, של כל אחד משני הצדדים עם צד שלישי. (עיין בטבלה I 1, 2; II 1, 2).
וההתפייסות המדומה שבסוף השיחה הראשונה שבין יוסף ואחיו (I3 "וישתו וישכרו עמו") עומדת מול ההתפייסות האמתית שבין יוסף ואחיו (סוף II3 פרק מ"ה י"ג).
------------------------------------------------------------------------------------
הערה: לפרשיות וישב מקץ מבחינה ספרותית ראה: נחמה ליבוביץ, כיצד לקרא פרק בתנ"ך, בתוך: "נפש ושיר" הוצאת המחלקה לעליית ילדים ונוער, שורת "עיונים" חוברת י"ט/כ'.
