הפטרה
עמוס פרק ב, ו - פרק ג, ח
יש ואפשר ללמוד הפטרה כיחידה בפני עצמה מבלי לעיין בקשרה עם הכתוב בנביא לפניה, או לאחריה. במקרה שלנו אין לעשות כך אלא יש לראות פסוקים אלה של פרק ב' (החל מו') בהתייחסותם אל כל הנאמר בפרק א' ובפרק ב' א'-ה'. לכן פתחנו בשאלות א1 וא2.
ולפני שמתחילה ההתעמקות בפסוק בודד יש להכיר יפה את מבנה הפרק או הקטע שנקבע ע"י מסדרי ההפטרות להפטרת הפרשה הזו.[*]
לשאלה ב3. זהו תרגיל אשר ראוי לו למורה לנביאים אחרונים לעשותו כפעם בפעם. המעיין והמתעמק יגלה לפעמים משמעויות חדשות, אשר לא הרגיש בהן בעברו על פני פרק ברפרוף. (כדאי ללומד ירמיהו להעביד תלמידיו בתרגיל כזה בפרק ב' פסוקים ד'-י"ט). דוגמה טובה יוכל המורה לתת לתלמידיו מתוך דברים:
פרק ל"ב פסוק ט"ו: וישמן ישורון ויבעט (נסתר)
שמנת! עבית! כשית! (נוכח)
ויטוש אלוה עשהו (נסתר)
ולא יקשה על הלומד למצוא טעמם ומשמעותם של חליפין אלה, אם רק תופנה תשומת לבו לכך.
לשאלה ב4. להבנת ה"ואנכי" (ו' הניגוד) עיין גם:
"וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק..."
"וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..."
לשאלה ג. הבאת מפרשים רבים לפסוק אחד אין מטרתה להרבות ידיעות אלא ללמד את הלומד שיקול והבחנה. השאלה בתמיהה או בניחותא תתעורר לא פעם בפרשנות. (עיין גיליון בראשית תשי"ז ד2, ה). ואברבנאל אוהב במיוחד דרך זו של פירוש פסוק בתמיהה (ועיין גיליון לך- לך תש"ה שאלה ו', ויגש תש"י, וזאת הברכה תשי"א ד).
(וביותר מעניינת דרכו זו בפתרון שאלות קשות אשר נלאו מפרשים למצוא להן פתרון משביע רצון, כגון בפסוק הנראה סותר את הבחירה דברים כ"ט ד':
הנה בזה הוכיח שנשלמו ישראל במוחשות הנפלאות ההם, כדי שמהם ישתלמו באמונותיהם.
ולפי שלא יאמרו שלא הועילה להם ההשגה החושית המופלאה ההיא לפי שהם עצמם היו חסרי הדעת ובלתי שלמי היצירה במושכלות ושעל כך לא הועיל להם הלמוד המוחש ההוא, לכן אמר "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה?" והוא נאמר בתמיהא: וכי לא נתן לכם ה' לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע? שהם שני החושים היותר דקים ויותר מתיחסים לקנין השלמות מזולתם; אין ספק, הלב נתן לכם ה' ית' מוכן לדעת, ועינים ואזנים בריאות וטובות להשגת מוחשיהם, והיה לכם אם כן מפאת היצירה הטבעית לב יודע ומוכן לחשוב ועינים לראות אותם הנסים ואזנים לשמוע אותם הדברים המופתיים.
ועיין גיליון כי-תבוא תשי"ז בפרוטרוט!
וכן גם בירמיהו ג' א'-ב':
"וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי",
שפירשו אברבנאל:
כיון שהלכה והיתה לאיש אחד, האם ראוי שישוב אליה בעלה הראשון עוד?! לא! כי באמת חנף תחנף...).
עוד יש להעיר לשאלה ג:
המספרים בכתובים באים לפעמים במובנם המדויק ולעתים תכופות במובן סתמי. כדאי לעיין בקשר למקומנו מלבד בדוגמאות שהביא אבן כספי גם את ישעיהו פרק י"ז פסוק ו', וכן מיכה פרק ה' פסוק ד' וכן במדבר י"ד-כ"ב (ועיין גיליון במדבר תש"ט ב 1, 2).
לשאלה ד. הארכנו כאן בהבאת המדרשים מפני שמוטיב זה חדר גם לפיוט הידוע על מותם של עשרה הרוגי מלכות: "אלה אזכרה" הנאמר במוסף יום הכיפורים, בנוסח אשכנז:
...כי בימי השר לא עלתה ארוכה / לעשרה הרוגי מלוכה / ...וצוה למלא פלטרו נעלים / וקרא לעשרה חכמים גדולים / מביני דת וטעמיה בפלפולים /
דינו משפט זה לאשורו / כי אם הוציאוהו לאמתו ולאורו / כי ימצא איש גונב נפש מאחיו ומכרו.
הם נענו לו: ומת הגנב ההוא / נם: איה אבותיכם אשר אחיכם מכרוהו / לאורחת ישמעאלים סחרוהו / ובעד נעלים נתנוהו!
ואולי יעניין את הלומדים ויכוחו של אברבנאל עם הנוצרים בקשר לפסוקנו. ואלה דבריו:
חכמי הנוצרים חשבו לעשות ראיה מהנבואה הזאת על דתם ופרשו על שלשה פשעי ישראל כמו שפרשתי אני על ע"ז, שפיכות דמים וגלוי עריות, ושהרביעי הוא "על מכרם בכסף צדיק" שזה היה ישו הנוצרי.
אבל תשובת ראייתם מבוארת משני אופנים: הראשון שהפרשה הזאת לא נאמרה כי אם על מלכות ישראל, וידוע הוא אצלם שענין ישו הנוצרי לא היה בבית ראשון בהיות המלכויות חלוקים (כוונתו ליהודה וישראל), אבל היה בבית שני וכבר גלו ישראל לפני זה יותר מת"ק שנה.
והאופן השני מהתשובה, שאתה תמצא לנביא עמוס עצמו ששנה נבואה זו אחר זו (פרק ח' פס' ו') באמרו "שמעו זאת השואפים אביון... להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה, לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים", הנה התבאר שלא אמר זאת על איש ושום ידוע, כי אם על דלים רבים שהיו מטים דינם מפני השוחד כסף או נעלים, ולכן אמר עמוס "לקנות דלים" לשון רבים. ונניח הענין הזה, כי הוא בטל מעצמו.
-----------------------------------------------------------------------------------
[*] בשאלת הקשר שבין ההפטרה לפרשה ימצא המעיין חומר מאלף בספר של הרב יעקבסון על ההפטרות: חזון המקרא.
