נמרוד ודור הפלגה

המורה הרוצה ללמד פרק י' בבית ספר תיכוני אל ילך שולל אחרי נסיונות של חוקרי היסטוריה לזהות את שמות העמים ואת מקומותיהם ויחליף לימוד תורה בלימוד תולדותיו של המזרח הקדום.

קאסוטו, בהקדמתו לפרק זה (מאדם עד נח עמוד 97) מעיר:

אם נשתדל להבין את הכתוב על בוריו, ייראה לנו שלא זו (האתנולוגיה) כוונתו. פרק זה לא בא ללמדנו אתנולוגיה, כמו שהפרשה הראשונה של ספר בראשית לא באה ללמדנו לא גיאולוגיה ולא פאליאונטולוגיה ולא מדעים אחרים. ...ולא באה התורה למסור לקוראיה ידיעות לשם ידיעות – הידיעות על העמים אינן בה עיקר, אלא רק אמצעי להגיע אל העיקר.

לדעתו באה איפוא גם פרק זה שהוא לכאורה כולו רק ידיעות על עמים וארצותיהם כדי ללמדנו דברי לקח ומוסר, אחד מכוונות הפרק לדעתו הוא:

האנושות החדשה שנוצרה אחרי המבול אחידה גם היא, כזו שקדמה למבול; גם היא יצאה כולה מזוג אחד בלבד, וכל העמים אחים הם זה לזה. השקפה זו היא המשמשת יסוד ליעוד הנבואי לאחרית הימים שלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.           

אבל אין קאסוטו מראה שתאוות אותם עמים – אע"פ שאחים הם – הוא להרבות שנאה והשתלטות ולא אחוה, ולדעת רבים מפרשנינו דוקא נמרוד – המלך הראשון – מסמל את רצון ההשתלטות ואת ההליכה בדרך המתנגדת לרצון אלוהים. את הקרבה שבין פרקים י' וי"א, שבין נמרוד לבוני המגדל אמנם רואה קאסוטו אך אינו מפרש את משמעותה.

בקרבה זו עוסק ביחוד אברבנאל, בלכתו בעקביות באותה דרך של התנגדות לציביליזציה, שבה התחיל כבר בבראשית בפרושו לעץ-הדעת.

בפרשתנו מתנגד אברבנאל לא רק לפתוח "המלאכות" ולרדיפות אחרי "המותרות" שהן ההתרחקות מן הטבעיות אלא לעצם השאיפה "לקבוץ מדיני" תחת היותם בני שדה, כי בזה יתרחקו עוד יותר מן התכלית שלשמה נבראו והיא להגיע לשלמותם הנפשית.

עיין בפרוטרוט על השקפותיו אלה במאמר של

H. Finkelscherer

Guellen d. Staats. U. Gesellschaftsauffassung Don. J. Abarbanels

Mont. F. Fesch. U. Wissensch. D. Jud. 1937 S.496-508.

לפי דבריו שהובאו בגיליוננו בשאלה א המצב הטבעי – שהוא רצון ה' – הוא השויון הגמור בין בני אדם ולא ההשתלטות של חלק מהם על עולמם. ועוד יותר מדגיש הוא השקפתו בקטע שאותו הוא מקדים לפרושו לדור הפלגה (מפאת חוסר מקום לא יכולנו להביאו בגיליון) הוא מחלק את המלאכות כולן לשלושה סוגים:

יש מהן עוזרות אל הטבע לעשות מעשהו כעבודת האדמה ומלאכת הרפואה ודומיהם. ועל אלה אמר "נעלה ונשב בשמים", היינו שרצו "לעזור" במה שאין מתפקידם לעזור ולכן נענשו.
כי הנה ברצות ה' הדברים הטבעיים המספיקים אל עצמם לא יצטרכו כל עזר המלאכה כמו שהיה בתחילת הבריאה.
ויש מלאכות שהן מתחלפות וזרות לטבע, לפי שיעשו דברים שאין לטבע מבוא בהם כרוב המעשיות מהלבוש ובנין הבתים ועשית האניות וזולתם.

ולפי דעת אברבנאל אלה גרועים מן הראשונים מפני שהם שמים חכמתם אמצעי להתגבר על החיים הטבעיים, שהם הרצון האלוהי.

יש להעיר – מה שמדגיש גם פרופסור היינמן במאמר המצוטט בעלון ההדרכה לבראשית – עד כמה מתרחק כאן אברבנאל מרוח המקרא; הן לפיו דוקא עשית חכמת האניות היא מן המתנות אשר נתן ה' לאדם בחסרהו אותו 'מעט מאלוהים' (תהלים פרק ח').

והאופן הג' מהמלאכות הם ההפכיות והמנגדות לטבע, כהשלכת האבן למעלה והורדת האש למטה (=כאילו ירצה שהאבן תימשך אל על והאש אל מטה) וכזה באנשים בקשת השררות אלו עם אלו (=אלה על אלה) והשתעבד אלה לאלה, לפי שהטבע עשה את בני אדם שוים ובני חורין...

לחטא דור הפלגה הקדשנו גם את גיליון נח תשט"ו, שמשם גם לקחנו את דברי הפרקי דר' אליעזר. זוהי תפישה מקובלת הרבה יותר בין פרשנינו ושונה מאד מזו של אברבנאל. המורה בביה"ס התיכון יסתפק בה. בכיתות בינוניות וגבוהות יכול המורה להיעזר במחזה הקטן (בעל מערכה אחת) של י. שנברג "משא בבל" מתוך ספרו "מאז ומקדם" ע' 159 – 186 המצייר יפה את שאיפתם את חטאם ואת ענשם של דור המבול – לפי תפישת בעל פרקי דר' אליעזר.

המעונין בשאלה א 2 ימצא חומר מאלף במאמרו של פרופסור אפרים אורבך

E. Urbach: Die Slaatsauffassung d. Don Jitzohak Abarbanel Monatssohr.

Fur Gesch. U. Wissensch. D. J. 1937 S257 – 270.

לשאלה ג. אל יסתפק המורה בלימוד רש"י, בזה שיבין התלמיד מה אומר רש"י מבלי שיבין למה אומר רש"י כך. ביחוד יש להתעכב באותם מקומות שבהם מוציא רש"י מילים ממשמעותן ומפרש את הפסוק את הביטוי שלא כמשמעו. אין לעבור על מקום כזה עד שיתברר מה היו המניעים הפנימיים והחיצוניים (לשוניים – תחביריים וכדומה) שגרמו לו לפרש כך.

לשאלה ג 6 השוה:         

גיליון שופטים תשי"ב א 1

גיליון שופטים תש"ט א 2

גיליון תרומה תשי"ז

וביחוד עלון ההדרכה לויקהל-פקודי תשי"ח.