עץ הדעת טוב ורע

בשאלת עץ הדעת טוב ורע עסקנו גם בגיליונות בראשית תש"ג ותש"ו (ותשט"ו). הפעם  התרכזנו בדעתו של האברבנאל השונה בתפישתה את "ידיעת טוב ורע" ואת חטאו של האדם מן הדעה המקובלת על פרשנינו. פרושו משתרע על הרבה דפים והבאנו בגיליוננו קטעים אחדים בתקוה שבכל זאת תתברר מתוכם עיקר דעתו.

הוא מסתמך בפרושו בעיקר על דברי הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק ב' אבל גם חולק עליו, גם הוא וגם הרמב"ם מניחים בניגוד לפרשנים אחרים, ביחוד לרמב"ן, שכבר היתה לאדם לפני חטאו ידיעת הטוב והרע (=הבחירה החפשית). ואלה דברי אברבנאל נגד הרמב"ן:

...וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה ט') "והנה טוב" – זה יצר הטוב 'מאד' - זה יצר הרע, ר"ל שכל טובו ושלמותו של האדם היה במציאות הבחירה והיכולת על הטוב ועל הרע כפי יצרו, ואם לא היה כן לא היה אדם, ולא היה מצוה אותו הקבה"ו 'מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' כי לא תיפול הצואה אלא למי שיש לו בחירה ורצון.

אם כן הדעת "טוב ורע" אינו הבחירה החפשית, וכדברי הרמב"ם אינה היכולת להבדיל "בין אמת לשקר" וכן אומר הרמב"ם שם:

השכל אשר השפיע ה' על האדם – והוא שלמותו האחרון – הוא אשר הגיע לאדם קודם מרותו (=היה לו לאדם לפני שחטא). ובשבילו נאמר שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, ובגללו דיבר איתו וציוה אותו, כמו שאמר "ויצו ה' אלוהים על האדם" ולא תהיה הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל. ובשכל יבדיל האדם בין האמת ובין השקר. וזה היה נמצא בו על שלמותו ועל תמותו.

ואלו מה שנתוסף לו – וכבה או הכהה אור שכלו הראשון – הוא ידיעת המפורסמת (אצל אברבנאל: הדברים המפורסמים).

פרופסור הינמן במאמרו: 

Abarbanels Lehre vom Niedergang der Menscheit     
Mon. & Gesch. U. Wissensch. D. Judent. 1938 L.381-400

מסביר היטב מהו ההבדל בתפישת המפורסמות בין הרמב"ם לבין אברבנאל. לדעת אברבנאל "המפורסמות" הן העומדות בניגוד לטבעיות, והן המנהגיות, המוסכמות, חוקים או ערכים שקבלום עליהם בני אדם, אשר בדו מלבם, הם ערכים מדומים אשר המשתקע בהם מאבד את ערכי הנצח.

וכאן מרבה אברבנאל להביע את שנאתו לציביליזציה, להמצאות בני-אדם ולהתרחקות מדרך הטבע אשר נקבעה לו על ידי יוצרו.

פרופסור בער, במאמרו: "דון יצחק אברבנאל ויחסו אל בעיות ההיסטוריה והמדינה" (תרביץ תרצ"ז) עמודים 256-248 כותב:

כדי להבין את דרכו של אברבנאל צריך לעיין בראשונה בפרושו לפרקים הראשונים של ספר בראשית, הדנים על התחלת התרבות האנושית כבגידה וירידה ממצב טבעי קדמון וממשפט טבעי מקורי של המין האנושי.

בדרך זו גילה את פשט הכתובים המכוסה במדרש ובפרשנות המאוחרת וקדם לפרושם של חוקרי התנ"ך של זמננו.

מאין לפרופסור בער בטחון זה שפרושו של אברבנאל הוא הוא מכוון לפשוטם של הכתובים לא נדע. "שנאה זו לציביליזציה ולפוליטיקה שהיתה מושרשת בלבו" כדברי בער – ושאולי היתה תוצאת קרבתו המרובה לפוליטיקה ולחצרות מלכים, אינה נחלת הפרשנות שקדמה לו, ועל כך עיינו שאלה א 2. פרופסור בער מראה שאברבנאל מצא אישור לה בדברי שמעיה (בפרקי אבות):

"אהב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות" לפי זה כל מנוי וכל שררה בין בציבור יהודי ובין בחצרי מלכים של הגויים הוא מן הדברים שצריך אדם להתרחק ממנו ומי שאינו עושה כך, יבוא לחלל כל עשרת הדיברות. טוב לאדם לחיות בצניעות ולהתפרנס מיגיע כפיו.

                      (מדברי אברבנאל שהובאו במאמרו של בער.)

המורה הבא ללמד פרשה קשה וסתומה זו ייטיב להשתמש בחומר המובא בשאלה ב. התפישה הרואה במעשה האדם – לא השתקעות בטכניקה, בעבודה ציביליזטורית פסולה אלא פשוט – עברה על רצון ה', חוסר ריסון, אי רצון של קבלת עול יוצרו, היא המקובלת והמפורסמת הרבה יותר בין פרשנינו. היא גם תתקבל על דעת הלומדים היום. שלא היה בעץ ובפריו שום דבר מזיק – אלא שנאסר על אדם, ובעברה על רצונו ית' – היזקו, זה נראה כקרוב לפשוטו של מקרא. מכאן יוכל המורה גם ללמוד על הרבה איסורים בתורה, כגון כל איסורים הקשורים במאכל ובמשתה, אשר אנו נמנעים מהם לא מפני שהם רעים ומזיקים – אלא מפני שכך ציוונו נותן התורה.