יום הכיפורים

פרק המועדים חשיבותו מרובה והקשיים הקשורים בו רבים. הקדשנו גיליונות מיוחדים לכל חג, לספירת העומר ולחג השבועות את גיליונות תש"ז, תשט"ז. לחג הסוכות את גיליון תשי"ח. על מקומה ותפקידה של השבת בראשית פרקנו עיין הנאמר בגיליון אמור תשי"ד.

בגיליוננו השנה התחלנו ללמוד את הפסוקים העוסקים ביום הכיפורים. לפני גשת המורה לשאלה א' יקדים סקירה על הפרק כולו. הוא מחולק לשני חלקים, כשכל אחד מסתיים במילים: אני ה' אלוקיכם (פסוק כ"ב, מ"ג). החלק הראשון מכיל את חג הפסח ואת הסיום שלו, היינו את חג השבועות עם חלקי מתנות עניים בשעת הקציר; והחלק השני מכיל את מועדי הסתיו: חג הסוכות עם שני המועדים הקודמים לו, רה"ש ויוה"כ וחג העצרת של סוכות עם דיני הישיבה בסוכה.

ר' דוד הופמן, מפנה את תשומת לבנו לכך שכל אחד מן החלקים האלה מכיל חומש של מצוות.

קרבן פסח	פסוק ה'	ראש השנה	כ"ד–כ"ה
חג המצות	ו'–ח'	יוה"כ	כ"ו–ל"ב
העומר	ט'–י"ד	חג הסוכות	ל"ג–ל"ו רישא
ספירת העומר וחג השבועות	ט"ו–כ"א	עצרת לסוכות	ל"ו סיפא
מתנות העניים בשעת קציר	כ"ב	טכסי חג הסוכות	ל"ט–מ"ג

לא כל הפסקאות פותחות ב"וידבר ה' אל משה לאמר", והעדר מילים אלה בכמה מהן מעוררת שאלות אשר עסקו המפרשים בפתרונן. בכל אחד מן המועדים נאמר אסור מלאכה, ואולם הניסוח השונה ביום הכפורים מבשאר הימים דורש את הסברו. פעמים נאמר בפרקנו בראש פסקא "אך" ויש להבין את טעמו של ה"אך". (ב"אך" של פסוק ל"ט עסקנו באריכות בגיליון אמור תשי"ח).

בפרושי "אך" יש להבדיל בין אלה התופשים את אך - כבשפת הדבור של ימינו – כמלה הבאה להעמיד בניגוד את הבא אחריה מול המשפט שבא לפניה, ובין אלה התופשים אותה כמלה הבאה ל"מעט" – לצמצם את המושג הבא אחריה, בהתאם למדה מל"ב המדות שהתורה נדרשת בהן, כפי שהובאה בגיליון.

על הבדל זה בין "אך" מנגד ובין "אך" ממעט העמידנו הרמב"ן בשמות ל"א י"ג.
ועיין גיליון כי תשא תש"ה א'.

לשאלה ב' יש להוסיף: ראב"ע בויכווח עם הקראים אינו הולך רק בדרך זו שהרבו אחרים – כגון רס"ג – ללכת בה – להוכיח לקראים שההלכה נובעת מן הפסוק ממש – אלא בדרך של קבלת סמכותה של תורה שבע"פ – גם אם אינה נרמזת כלל בפסוק. והוא קובע דבריו אלה בספרו יסוד מורא פרק ששי:

יש מצוות מבוארות בתורה ויש מצוות שלא ידענו פרושם באמת, רק מפי הקדושים המעתיקים שקבלו בן מאביו ותלמיד מרבו, ולולא הקבלה יוכל אד לפרש אותם פרוש אחר. ויש מצוות שקבלנו מהם ואין זכר להם בתורה. וכלל אומר לך: לולא אנשי כנסת הגדולה ואנשי המשנה והתלמוד, כבר אבדה תורת אלוהינו ונשכח זכרה חס-ושלום, כי אלה העמידו כל דבר על בוריו, ובארו לנו המצוות באר היטב וכל המשפטים כאשר קבלום, ויש שימצאו עדות ברורה מן התורה, ויש דרך דרש ויש דרך אסמכתא בעלמא, ומי שיש לו לב יוכל להכיר מתי אומרים דרש ומתי אומרים פשט.

לשאלה ב' 4 יש לומר: אי התאמה בפרטים בין קטעים מקבילים אומרת תמיד דרשני. (עמדנו על כך ביחוד בגיליוננו לנשא תשכ"ה ובעלון ההדרכה שם). כדי לפתור שאלה זו יש לקרא את הפרשיות המתיחסות לכל אחד מן המועדים בעיון רב ולהשוות את מבנה הפרשיות.

לשאלה ג' יש להשוות את גיליון האזינו תשכ"ו שאלה ב':

על הרב משמעות של מלת "יום" (תקופה, יממה – 24 שעות, זמן היות השמש על פני הארץ בין זריחה לשקיעה = 12 שעות) שהיא נוגעת לשאלתנו עמד במקום אחר הראב"ע, תהלים פ"ח ב':

ד"ה יום צעקתי: טעם "יום" – זמן, כמו (מלכים ב' ז' ט') "היום הזה יום בשורה הוא" (והמדברים מדברים בלילה); וכן (במדבר ח' י"ז) "ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים" (והלא ידענו כי הכה אותם בלילה). ו"יום צעקתי" קשור עם הבא אחריו!