ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל (מלבי"ם), פולין-רומניה-רוסיה (1809-1879)

פרשן המקרא, כיהן כרב במספר קהילות במזרח אירופה במאה ה-19.

כבר בהיותו נער, בעיר וולוצ'יסק (פולין), נודע כעילוי. כשמלאו לו 30 מונה לרב בפוזנא, ובחלוף שבע שנים מונה לרבה של העיר קמפן (פרוסיה). בשנות כהונתו שם נתפרסם כ"המגיד מקמפן".

ב-1858 העתיק מושבו לרומניה ושימש כרב בבוקרשט (לימים נוסד בעיר בית כנסת על שמו). עד מהרה הפך לאחד ממנהיגי המאבק בתנועת הרפורמה אך עובדה זו היא אשר אילצה אותו, בסופו של דבר, לעזוב את רומניה ולהגר לרוסיה (בשנת 1864), אך גם שם לא פסקו נדודיו והוא כיהן כרב במספר ערים.

פירושו לתורה נושא אופי הלכתי, וחלק ניכר ממנו מוקדש לדיון במדרשי ההלכה הקדומים ולנסיון לבאר באיזה אופן נלמדו ההלכות מהפסוקים. גם פרשות ופסוקים עלילתיים-ספרותיים זוכים אצלו לפירוש הלכתי, והוא מוצא בהם לקח מעשי. בקיאותו והשכלתו הרחבה ניכרות היטב בפירושיו ולא פעם מוזכרים בהם פילוסופים מחכמי אומות העולם.

מלבד פירוש למקרא כתב גם חידושים על הש"ס, חידושים על ה"שולחן ערוך", דרשות וספרי לשון.

להרחבה על אודותיו ועל פירושיו ראו אנציקלופדיה דעת.