פרופ' חנוך אלבק, פולין-ירושלים (1890-1972)

מגדולי חוקרי המשנה ותלמוד.

מגיל צעיר מאוד נטה לחקר הספרות התורנית הקדומה וכבר בהיותו בן 16 שקד על הוצאת מהדורה מדעית של פירוש המאירי למסכת יבמות. בבגרותו למד בבית המדרש לרבנים בוינה ובאוניברסיטה המקומית. החל משנת 1926 ועד לעלייתו ארצה (1936) לימד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין. עם מוריו נמנה אביגדור אפטוביצר ועם תלמידיו - אברהם יהושע השל.

עם עלייתו ארצה החל ללמד במחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית, ולימים אף עמד בראשה.

במהלך השנים כתב ספרים מאמרים רבים בעברית ובגרמנית על ספרות חז"ל. בין ספריו: "מבוא למשנה", "מחקרים בברייתא ובתוספתא", "מבוא לתלמודים" ועוד. פירוש בהיר וקצר מפרי עטו על ששה סדרי משנה זכה לפופולאריות עצומה בקרב הציבור בישראל.

בשנת 1957 נבחר לקבל את פרס ישראל אך סירב לקבלו.
בשנת 1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

עוד על אודותיו בויקיפדיה.