המבול

על המבנה של פרשת המבול בכללה, על צורתה המשוכללת והמסודרת לחלקיה ולפרטיה, על ההקבלות הישרות והניגודיות שבין חלקיה, על המילים המדריכות החוזרות בה כתב קאסוטו בספרו "מנח עד אברהם" (עמודים 17-16 ועמודים 52-51) דברים חשובים, המאירים את הפרשה ואת יופיה הספרותי באור בהיר. עסקנו בשאלות אלה גם בגליוננו לפרשת נח בשנת תשי"ד.

תלמידינו אשר גם בשיעורי ספרות לא הורגלו במידה הדרושה לקרוא בעיון את אשר לפניהם, את מבנה הפסקה, המשפט, את צירופי המילים וכד', מתוך איזו אמונה טפלה שה"תוכן" הוא משהו מעבר לכתוב ולצורה בה נכתבו הדברים, זקוקה לדחיפה מיוחדת לעיון בלשון הכתוב, במבחר המילים, בחזרות וכד'. לכן העמדנו בראש גליוננו את שאלות א (1)-(3).

לשאלה א (1). תנועת המים המונוטונית, ההולכת ונמשכת, הולכת ומתגברת ללא מאורעות ביניים, ללא שינוי כיוון, ללא גיוון, מתוארת כאן אגב שני עצמים יחידים הנראים בתוך שממה זו של מים, מים, מים: התיבה וההרים, הנעלמים בסוף גם הם.

"וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה - וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" (ז', י"ז)
"וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ - וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (ז', י"ח)
"וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ - וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" (ז', י"ט)
"חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים" (ז', כ')

לשאלה א (2). האמצעים הספרותיים הם: חזרות בצורות שונות או – ניגוד. חזרה פעמים אחדות של כל הנמנים, בכללם ובפרטם:

פסוק כא כלל הפרטים ("כל הבשר הרומש על הארץ").

פסוק כב כלל (מקיף עוד יותר מקודמו).

פסוק כג כלל הפרטים ("כל היקום אשר על פני האדמה"). חזרה כוללת.

ולבסוף על ידי ניגודו, על ידי העצם האחד הנראה באופק כנקודת אור אחת קטנה המאירה בתוך חשכה איומה:

"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (ז', כ"ג)

לשאלה א (3). כפי שכבר נראה ממה שרשמנו בתשובה לשאלה א (1), המילים המדריכות הן "וירבו", "ויגברו". ויש עוד לצרף פסוק אחרון מסכם:

"וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ" (ז, כ"ד)

לשאלה ב. לא רק החזרות על אותן המילים הן חשובות, אלא אף הסדר שבהם הן מובאות. – בניגוד לכל הדברים שאמרנו כאן עומדים דברי ר' יוסף אבן-כספי שהבאנו בשאלה ב. אבן כספי הולך כאן בעקבות ראב"ע – החושב אף הוא ש"שינויים קלים" בסגנון הדברים בחזרות אינם מעלים ואינם מורידים. והכלל שבו דוגל ראב"ע וגם רד"ק הוא: "הכתוב שומר הטעמים ואינו שומר המילות". ולא ראה ראב"ע וההולכים בדרכו, כי אין "טעם" בכתוב (ובכל לשון אנושית) מחוץ "למילות". וברגע שמשתנית "המילה", מיד ישתנה הטעם – אם שינוי רב אם שינוי מועט. וההולך בדרכו זו של ראב"ע עלול להפסיד כל מיני הבחנות דקות ורמיזות שבהן רומז לנו הכתוב לעניינים גדולים, ולפעמים אף יאבד גופי תורה. (עיין לזה בגיליונות חיי שרה תשי"ב [דברי הרד"ק שם]; חיי שרה תש"ך וכן עלון ההדרכה; מקץ תשט"ו שאלה ב (2) שבו הועמדו זה מול זה שתי השיטות של רד"ק [ההולך כאמור בעקבות ראב"ע] מצד אחד, ושל אברבנאל, רש"ר הירש, העמק דבר [ובדרך זו הולך בעקביות רבה המלבי"ם] מצד שני.)

על המורה להסביר לתלמידיו שמה שנראה לפשטנים (ראב"ע – רד"ק, אבן-כספי) פשט אינו פשט כלל, אף על פי שזוהי גישה "פשוטה" מאד אל הכתוב. הפשט אינו זלזול בכתוב אלא דווקא התייחסות רצינית ביותר לכל פרט מפרטי הכתוב, לכל צירוף מילים, לכל חריגה מן המקובל, לכל תוספת ומגרעת בחזרה. חשיבותו של שינוי בסדר – אשר כופר בה אבן-כספי – מובלט על ידי חז"ל ועל ידי פרשנינו רבות. ועיין בגיליון מטות תשי"ז שאלה אחרונה, וכן בגיליון נח תשי"ז.

(אגב, הפרשנים המודרניים העוסקים בפירוש השירה החילונית הגדולה, כגון פרשני שקספיר או גטה בזמננו הולכים דווקא בדרך זו של המלבי"ם וקודמיו, ומתחשבים בכל תג ובכל קוץ, ובוודאי בשינוי מילים בחזרות ובשינוי סדר המילים במשפט.)

בבעיה דומה לזו עסקנו בגליוננו לנח תשי"ז ומתוך חשיבותה נביאה כאן.

השווה את הסדר בו מובאים הברואים בברכה לאדם בפרשת בראשית לסדר שבו הם מובאים בברכה שנאמרה לנח אחרי המבול.

לאדם:

"וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (א', כ"ח)

לנח:

"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם" (ט', ב')

התוכל להסביר את סיבת השינויים שבסדר בו הובאו הנבראים כאן וכאן?

(עצה טובה למתעניינים בשאלה זו; עיינו מאיר ויס: "על ארבעה מזמורי תהילים" בספר: "מעניות" כרך ה, הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים של ההסתדרות הציונית, ירושלים תשט"ז, עמודים 100-99, שיש בו השוואה מדוייקת בין הפסוקים בראשית א', כ"ו; א', כ"ח; ב', י"ט; ב', כ'; ט', ב'; תהילים ה', ח'.)

לשאלה ב (4). "כי האפשרויות לכתוב כך או כך הן שוות!" כלומר הן מקריות ואין להן משמעות.

בשאלת חשיבות החזרה על אותה מילה או שינוייה עוסקת גם שאלה ה. ועיין בדומה לה גליונות ויצא תשט"ו שאלות ב (2), (3).

לשאלה ג (2). "המשיחין" כאן הם פרסוניפיקציה של מידת הצדק שנפגעה, והכוונה: אף אם אין אדם שיתבע, הרי הצדק עצמו יהא צווח: מה הועיל זה...! ועיין ברש"י בראשית יח, כה:

"חלילה לך": יאמרו כך היא אומנותו... הן אנשי סדום ודאי לא "יאמרו" אחרי שיושמדו! הווי אומר: הצדק עצמו יאמר!

לשאלה ד (1). יובאו בזה אי אלו דברים מעניינים, מתוך הפירוש על הראב"ע "קרני אור" לר' יהודה ליב קרינסקי, בחומש "מחוקקי יהודה" (פיאטרקוב תרס"ז):

הפרשן בעל"מקור חיים" כתב: כבר מצאנו מילת "יקום" בפרשת עקב (דברים יא, ו) ואין ספק שזה היה שכחה מן החכם ז"ל (מן הראב"ע).
וכן כתב ר' אליהו בחור בנימוקיו לשורש קום: והתימא על ראב"ע שכתב בפרשת נח, לא נמצא "היקום" כי אם בפרשה זו, והנה שכח "היקום אשר ברגליהם". וכן יאמר הרב החכם ר' שלמה באבער (הפסגה, קובץ ד): ואין זה פליאה אצלי שגם הראב"ע ילוד אשה וזכרונו הטעה אותו.
ומה מאד השכיל לדבר בזה החכם ר' יוסף אבן-כספי בביאורו להמורה (חלק א פרק יט) וזה לשונו:
והנה הראב"ע אמר בפרשת נח: ומילת "יקום" לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת – והוא עוד נמצא בפרשת עקב. יש מן החסידים השוטים מבני תורתנו שחושבים להציל אבן עזרא בדברי תעתועים, ואני אומר כי שכח זה, כי לא היה כל המקרא בפועל בשכלו..., כי המחבר בהביאו בספרו פסוקים ומאמרים למאות ולאלפים שלא יגרע או יוסיף? האם כל רגע ורגע שירצה לזכור פסוק מה בעת טרדתו יקח המקרא ויטרח למצוא המקום? אבל זה פלא לשוטים של אידעו מהו חיבור ספר. ועל כמו זה העניין אמר אבן ג'נאח בספר הרקמה: "ואילו ידע ההמון מצוקות בעלי התחבירים לא היו מלעיגים במצאם טעות מה בספריהם". עד כאן לשון האבן כספי. ועל זה העיר בעל ההגהות שם וכתב: וכתב ר' שלמה אסתרוך בפירושו לראב"ע (והוא בכ"י) וז"ל:
רצה ראב"ע לומר בזה (בפירושו למילת "יקום"), שלא נמצא מילת "יקום" על עניין בעלי חיים כי אם על נכסים, והוא כמו "הרכוש" הנאמר בעניין קורח, כי התורה שומרת הטעמים ולא המילות. וכבוד החכם אבן כספי שתמה על ראב"ע במקומו מונח...
והנה דעתו שיש למילת "היקום" שתי הוראות: בבראשית – בעלי חיים, ובדברים – ממונו של אדם המעמידו על רגליו. ועל פי דבר זה צדקו דברי הראב"ע.
ובאמת למותר כל ההצטדקות, כי רואים אנחנו שהחכם הראב"ע ז"ל לא יחלק כלל בין "היקום" הכתוב פה ובין "היקום" שבדברים, כי פה פירש החכם: ומילת "יקום" כלל לכל חי שהוא על האדמה – וכן פירש בדברים אלא ששם קיצר בלשונו כדרכו ופירש: "היקום" שם כלל. ופירוש: כלל לכל חי שהוא על האדמה – כמו שפירש בבראשית. ודברים שלא עלה על דעת החכם ז"ל אין לנו לעמול ליתן בפיו. וכן פירש הרד"ק השלושה "יקומים" בלא שום חילוק. ור' שלמה נעטער בביאורו רוצה להוסיף שתי תיבות: ומילת "יקום" לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת ובפרשת עקב. – ואין לנו צורך לתיקונים ולהוספות.

לשאלה ד (2). הראב"ע מעמידנו כאן על השימוש המושאל בביטויים אלה. וכדרך הכתובים (דברים כ"ח, י"ב) "יפתח ה' לך את אוצרו" ולהיפך בירמיהו (נ', כ"ה): "פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו".

לשאלה ד (3). הראב"ע אינו תופש פסוקנו כסיכום סופי ולכן הוא תמה על איחור המוקדם (כיצד גוועו אחרי שעברו המים חמש עשרה אמה, ואחרי שכוסו ההרים). ולכן פירשו "ויגוע" – וכבר גווע. ואותו קושי של איחור המוקדם בתהלים ע"ח, כ"ד – הן מתן המן קדם לנתינת המים מן הסלע. ועיין לדרכו זו של ראב"ע שמות י"ט, ג': "ומשה עלה" וביחוד שמות י"ט, ט': "ויאמר".