"כי תוליד בנים..."

פסוק כ"ה

"כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל..."

רמב"ן:

ענין הכתוב הזה יזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את ה', והעידותי בכם היום שתאבדו מהר, כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו עבודה זרה.
והפרשה הזו, אף על פי שהיא אזהרה, לא נאמרה בלשון "אם", כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים, בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבוא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם.

מנחה חדשה, (לר' מאיר קאלוו, פרשן מן המאה ה-16 בטורקיה, פרושו נמצא בכ"י, קטעים ממנו הדפיס ר' וולף היידנהיים בחומש "תורת משה" רעדעלהיים תקפ"א):

והפליג עד מאד להזהירם שלא ישכחו את ה' אלוקים ואת תורתו ואת כל נפלאותיו אשר עשה לעיניהם ואמר להם: ידעתי שאם תועיל תוכחתי זאת לכם, שלא תועיל לבניכם אחריכם, אשר לא שמעו באזניהם את מוסר ה' אלוקיכם; ולכן אמר "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ" – ויהיה כל הענין הזה בעיניכם כשיחת זקנות...

פסוקים ל"ב-מ'

רמב"ן:

ד"ה כי שאל נא לימים ראשונים: יאמר, לא ימחול ולא יאריך ה' לכם על עבודה זרה ועל השחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוקים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים, שלא תעבדו לזולתו;
והנה הראית בעיניך כל זה לדעת, כי ה' הוא האלוקים, הוא אחד ושמו אחד, ואין עוד מלבדו, כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים, ודבריו כולם שמעת מתוך האש. "ויוציאך בפניו", כמו – על פניו... ואחרי שהשם הגדול הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואין עוד, תשמור מצוותיו וחוקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת.

פרק ד' פסוק י"א 

"וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר
וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל"

מלבי"ם:

ההשגה באה דרך שלוש מחיצות, שחשב פה שהם: חושך, ענן וערפל.
שהערפל הוא האד הדק והאור בוקע דרך בו ומתפלש מעבר אל העבר, ומשם השיג משה, כמו שכתוב "ומשה נגש אל-הערפל" (שמות כ' י"ח).
והענן הוא אד מקובץ והוא מונע האור יותר מלעבור בו.
ועב הענן הוא ענן העב שמונע האור לגמרי ונקרא פה בשם חושך, על שאין האור מתפלש בו. ולקמן אמר "את-הדברים האלה דבר ה' אל-כל-קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל..." (דברים ה' י"ט), וכבר אמרו הקדמונים שהאש הוא עצמו החושך...

העמק דבר:

נתבאר בויקרא ט' ה' (ויקרבו כל-העדה ויעמדו לפני ה'), וזה הלשון משמעו בזריזות וריצה יותר מהילוך הרגיל.

הופמן:  

הענן מתואר בשמות י"ט ט"ז בתור ענן כבד. נראה שביטוי זה מציין את ההרכבה של חושך וענן. ערפל הוא מקום קרבת השכינה, אשר רק משה רבנו היה רשאי לגשת שם (שמות כ' י"ח).

בובר: 

da nahtet ihr, da standet ihr untern berg

פרק ד' פסוק ל"ב

"כִּי שְׁאַל  נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם 
הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ"

רש"י:

ד"ה לימים ראשונים: על ימים ראשונים.

ד"ה ולמקצה השמים: וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה. זהו פשוטו.

ר' אליהו מזרחי, (על רש"י):

ולמקצה השמים: הוסיף וגם שאל על ולמקצה השמים, וכי בזולת זה יחשב שמאמר "ולמקצה השמים" דבק עם הקודם לו "למן-היום אשר ברא אלקים אדם על-הארץ ולמקצה השמים ועד-קצה שמים".
ואין זה נכון, כי "למן היום אשר ברא..." הוא פירוש ל"ימים ראשונים" המורים על הזמן אבל "ולמקצה השמים" אינו מורה על הזמן אלא על המקומות, ועם תוספת "וגם שאל" תהיה שאלה בפני עצמה...