יום הכפורים - סדר העבודה

1) פסוק א' ד"ה וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו': מה תלמוד לומר: היה ר' אליעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני". זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן". (ראה מקור לדברים אלה להלן.)	א. מה הקושי (או הקשיים) שבא רש"י ליישב כאן? ב.  למה פתח דבריו במלים "מה תלמוד לומר?" ג.  כיצד מפרש רש"י את המילה "אחרי" בפסוקנו? ד. בעל גור אריה, מקשה: קשה, לא היה לו לר' אליעזר בן עזריה לומר "משל לשני רופאים" אלא היה לו לומר: המזהיר את החולה שלא ימות כדרך שמת פלוני, הוא יותר אזהרה משאם הזהירו: "אל יבוא ואל ימות" בלבד. ישב קושיתו.
2) פסוק ב' ד"ה: ולא ימות: שאם בא – הוא מת	א. איך מפרש רש"י וי"ו זו של "ולא", והיכן מצינו בתורה שימוש זה של וי"ו? ב. מקשה ר' אליהו מזרחי: הלא בכל התורה כולה מכלל הן אתה שומע לאו, ולמה הוצרך לומר זאת במקומנו? ענה לשאלתו!
3) פסוק ב' ד"ה כי בענן אראה: כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגילוי שכינתי שם, יזהר שלא ירגיל לבוא. זהו פשוטו. ומדרשו: לא יבוא כי אם בענן הקטורת ביום הכיפורים.	א. מה ראה רש"י להוסיף מילת "תמיד" שאיננה בכתוב? ב. מה ראה רש"י להפוך את סדר המילים שבכתוב ולכתוב במקום "בענן אראה" – "אני נראה עם עמוד ענני"? ג. מה ראה להוסיף את "עמוד ענני"? ד. מה ההבדל בין פשוטו למדרשו בפירוש המילה "כי"?
4) פסוק ג' ד"ה בזאת יבא אהרן: ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה (ט"ז כ"ט) "בחדש השביעי בעשור לחדש".	א. רבי אליהו מזרחי, מקשה: והלא לעיל (פ' ב') ד"ה כי בענן, אמר בפירוש "כי אם בענן הקטורת ביום הכיפורים" ומסתמא כל הפרשה כולה ביום הכיפורים קא מיירי, ולמה חזר ופירש כאן "כי אם ביום הכפורים"? ישב קושיתו! ב. מהן שתי האפשרויות לפירוש המילה "בזאת" בפסוקנו – ובאיזו מהן בחר רש"י?

דברי רש"י המובאים בשאלה 1 מקורם בספרא ג':

"ויאמר ה' אל משה: דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת" ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון.
היה ר' אליעזר בן עזריה משלו משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס אצל רופא. אמר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואמר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות". בא אחר ואמר לו: "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני" – זה זירזו יותר מכולם.
לכן נאמר "ויאמר ה' למשה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת", ואם בא – מת, הוא שנאמר: "ואל יבוא ולא ימות", הא אם בא - מת כדרך שמתו בניו, לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן... ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת".

מפרשי רש"י מקשים: מה ראה רש"י לסטות ממקורו ולדבר בשני רופאים שאחד אמר כך והשני אמר כך, ולא בשלושה רופאים כפי שכתוב בדברי ר' אליעזר בן עזריה? נסה לישב קושיתם!

פסוק כ"א

"... וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם"

יומא ל"ו ע"ב:

ת"ר: כיצד מתודה? עויתי פשעתי חטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (כ"א) "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם"... דברי ר' מאיר.
וחכמים אומרים: "עונות" – אלו הזדונות, וכן הוא אומר (במדבר ט"ו) "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה'" פשעים – אלו המרדים, וכן הוא אומר (מלכים ב' ג') "מלך מואב פשע בי" (שמות ה') "אז תפשע לבנה", "לכל חטאתם" – אלו השגגות, וכן הוא אומר "נפש כי תחטא בשגגה".
ומאחר שהתודה על הזדונות והמרדים חוזר ומתודה על השגגות?

(רש"י:

בתמיה: אם על זדונות ימחלו לו, איך צריך לבקש שוב על השגגות?)

אלא כך היה מתודה "חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך..."
וכן בדוד הוא אומר (תהלים ק"ו) "חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו".

איך יש לפרש את למ"ד של "לכל חטאתם" בפסוקנו לפי דעת חכמים?

פסוק ל'

"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"

יומא פ"ה ע"ב:          

האומר: "אחטא ואשוב" – אין מספיקין בידו לעשות תשובה. "אחטא ויום הכיפורים מכפר", אין יום הכפורים מכפר,
עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר; עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" – עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
אמר ר' עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל ל"ז) "וזרקתי עליכם מים טהורים בטהרתם". ואומר (ירמיהו י"ד): "מקוה ישראל" – מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.

פסוק ל'

"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"

כלי יקר:

ד"ה לפני ה': כי אין יום הכפורים מכפר כי אם לשבים וקודם שיכפר עליהם ה' חייב כל אדם לטהר עצמו מכף רגל עד ראש מכל טומאת העון, לכך נאמר "לפני ה' תטהרו"...
וגדולה מזו מצאתי בספר הזהר על הפסוק (ויקרא י"ט) "מפני שיבה תקום" – שקודם זמן השיבה יקום אדם משנת תרדמתו לשוב אל ה'...
והזהיר עוד על התשובה הפנימית הלבבית, כי הדבר המסור ללבו של אדם אינו נגלה אלא לה' לבדו. היינו שלא יהיה מן הצבועים הצמים ומתענים ומרבים תחינות, כדי שיהיו מוחזקים לצדיקים והוא דבר טהור בעיני הבריות ומצואתו הפנימית לא רוחץ, לכך נאמר "לפני ה' תטהרו".