המיילדות

שמות פרק א, פסוקים י - כב

רמב"ן, פסוק י':

ד"ה הבה נתחכמה לו: לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצוות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה (מלכים א' ט' כ"א). ואחרי כן ציוה בסתר למיילדות להרוג הזכרים על האבניים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם.
ואחרי כן ציוה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אתם. והענין שלא רצה לצוות לשרי הטבחים אשר לו להרגם בחרב המלך או שישליכו הם אותם ליאור, אבל אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליך אותו ביאור, ואם יצעק אבי הילד אל המלך או אל שר העיר יאמרו שיביא עדים ויעשה בו נקמה. וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסים שם בלילות ומתנכרין ומוציאים הילדים משם, כי על כן נאמר: "ולא יכלה עוד הצפינו" (שמות ב' ג').
ונראה שעמד זה ימים מעטים, כי בלדת אהרן לא היתה הגזרה, וכשנולד משה נראה שנתבטלה, אולי בת פרעה בחמלה עליו אמרה לאביה שלא יעשה כן, או כאשר נשמע כי מאת המלך נהיה הדבר ביטל אותו, או שהיה על פי האצטגנינות כדברי רבותינו (שמו"ר א' כ"ט), כי הכל התחכמות עליהם שלא יוודע החמס. וזה טעם מאמר האומרים למשה רבנו: "אשר הבאשתם את ריחנו לתת חרב בידם" (שמות ה' כ"א), כי עתה יוסיפו בשנאתם אותנו, וימצאו טענה כי אנחנו מורדים במלכות ויהרגו אותנו בחרב לעיני הכל, לא יצטרכו עוד לעשות במרמה.

שים לב: הרמב"ן נותן בדבריו אלה סקירה על כל "המדיניות הישראלית" של פרעה מלך מצרים המתוארת בפרשת שמות. הסבר, מהי – לדעת הרמב"ן – המגמה הכללית של מדיניות זו?

מהם השלבים השונים בהתפתחות מדיניות זו?

מהן התמיהות השונות שבפסוקי פרשתנו המתורצות בדבריו?

למה נתן הרמב"ן את הסקירה הכללית הזו דוקא לד"ה שבפסוק י'?

במה טעה הרמב"ן בהשקפתו המתבטאת כאן? (אם נשקיף על דבריו מתוך הנסיון ההיסטורי שרכשנו לנו בתקופתנו).

שאלה קשה שאלה קשה ביותר