בני האלוהים

מצאנו לחכמים דעות שונות בענין "בני האלוהים", והנה מקצתן:

ספרי בהעלותך י"א ב':

ויראו בני האלוהים... מה היו בני הדיינים עושים? היו אוחזים נשים מן השוק ומענים אותם. אם כך היו בני הדיינים עושים, קל וחמר לשאר הדיוטין.

בראשית רבה כ"ו ח':

בני האלוהים: ר' שמעון בן יוחאי קרא להון בני דיניא. ר' שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא. תני רשב"י: כל פרצה שאינה מן הגדולים – אינה פרצה. (מתנות כהונה: שמתוך שהגדולים פורצים הגדר כולם עושים אחריהם ככה.)

תרגום אונקלוס, פסוק ב':

וחזו בני רברביא ית בנת אנשא... ונסיבו להון נשין, מכול דאתרעיאו.

פסוק ד':

גיבריא הוו בארעא.... ואף בתר כין דעאלין בני רברביא לוות בנת אנשא, וילדן להון, אינון גיבריא דמעלמא, אנשין דשמא.

רש"י:

ד"ה בני האלהים: בני השרים והשופטים.

דבר אחר: בני האלהים: הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח (שמות ד' ט"ז) "ואתה תהיה לו לאלהים", (שם ז' א') "ראה נתתיך אלהים".

ד"ה כי טובות הנה: אמר רבי יודן: טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחילה.

ד"ה מכל אשר בחרו: אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה.

פסוק ד':

 ד"ה הנפילים: על שם שנפלו והפילו את העולם. ובלשון עברית לשון ענקים הוא.

ד"ה הגבורים: למרוד במקום.

רמב"ן:

ד"ה בני האלהים: בני השרים והשופטים, לשון רש"י, וכך הוא בבראשית רבה (כו ה). אם כן יספר הכתוב, כי הדיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם.

פסוק ד':

ד"ה הנפילים: ...והנכון בעיני כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים ככתוב (ה' ד'): ויולד בנים ובנות. והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב בשת (לעיל ה' ג') ויולד בדמותו כצלמו. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים, ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבוא באנשים חולשה ורפיון...
וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות, היו אלה בני הראשונים בחזקם, ולרוב תאוותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות. וסיפר בתחילה (בפסוק ב') כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך סיפר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים, רק לבני האלהים האלה נולדו, שהם גדולים מאד, אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח, כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב י"ב ג'), והמה גבורים כנגד שאר בני האדם. ואמר שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים "בני האלהים" בהיותם בתכלית השלמות שיולידו מבנות האדם נפילים, וגם אחרי כן, כי הנפילים עצמם יולידו נפילים מהם.
ופירוש "אשר מעולם" כי האנשים אחרי המבול כאשר יראו גבורים יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו, והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן. וזה פשט הגון בפרשה הזאת. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (ס"ז ב') הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא.

רד"ק:

ויראו בני האלוהים: בני השופטים והגדולים ומנהיגי המדינות, כי הם נקראו אלוהים, כמו (שמות כ"ב) "אלוהים לא תקלל" והדומים לו...

ד"ה את בנות האדם: בנות המון האדם החלושים, שלא היה להם כח לעמוד כנגדם; וכאשר היו רואים בני הגדולים בנות העניים שהיו טובות, רצוני לומר, יפות תואר ומראה, היו עושקים ולוקחים איזה שהם טובות מכל האנשים ואותן שישרו בעיניהם, הן פנויות או נשואות לבעל, כי מי שהיה גדול מחברו עושק את חברו ואין מציל מידם; ו"אדם" נאמר על הפחותים והחלושים, שנאמר (תהלים מ"ט): "גם בני אדם גם בני איש", "בני אדם" – הפחותים, "בני איש" – הגדולים.

מלבי"ם:

ידוע בקורות העמים הקדמונים, שהיו מאמינים שבני אלוהים חושקים את בנות האדם והיו מהבילים, שכשאשה יפה תמצא חן בעיני אלוהים ויבואו אליהן וילדו להם. וסיפר שכפי שמחשבת הדור ההוא והבליהם אמרו, שבני אלוהים רואים את בנות האדם שהן טובות וימצאו חן בעיניהם ויקחו להם נשים; שבאופן זה זנו הנשים מתחת בעליהן עם אנשים שההבילו עליהם, שהם בני אלוהים.
והגדות כאלה היו בימים האלה וגם אחרי כן, כי נודע שבכל סיפורי העמים הקדמונים יספרו שבימי קדם מלכו על מדינתם בני אלוהים שבאו משמים אל הארץ ונשאו נשים מבנות האדם ומהם עמדו גיבורים ומושלים, כמו שימצא בסיפורי מצרים וחינא ומלכות יון מן האלוהיות וחצי אלוהות, שהלכו על ההרים הרמים ועל ארצם בימי קדם והם נעשו להם אלילים, וסיפרו עליהם מעשים של רצח וניאוף וכל מידות רעות, עד שגם עובדיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בניאוף, והאליל שעבדו אותו בזבחי אדם, והעבודות האלה עמדו עד אמצע מלכות הרומיים וכל שכן שהיו בתקפם בימי משה...
לכן הודיע לנו משה רבנו ע"ה, כי הנפילים האלה שהם הענקים והעריצים, היו בימים האלה וגם אחרי כן, שאז נמצאו גיבורי כח נוראים, שאמרו על עצמם שהם בני אלוהים שנפלו משמים, והעם התחילו לעבוד אותם. והם היו בני האלוהים שבאו אל בנות האדם וילדו להם עד שגם הבנים היו נחשבים לאלילים.
אבל דע, שכל הסיפורים וההגדות האלה שעליהם בנו כהני האליל, כל ענייני העבודה הזרה וסיפורי האלילים והמיתולוגיה, הוא הכל שקר וכזב, "היעשה לו אדם אלוהים והמה לא אלוהים?!" רק המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, שכל גיבור שעמד בימים ההם או איש שעשה לו שם ע"י חכמתן היו מיחסים לו אלוהות ואומרים שנפל משמים, וזה היה שורש להשחתת האדם ולעבודה זרה ואמונת שוא והבל, אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם, שיראו כי אדם המה ובני תמותה ולא אלוהים המה.

בנו יעקב, בספרו Genesis (תרגום מגרמנית):

יתכן שהכנוי "בני אלוהים" מובנו כאן אירוני כמו (תהלים ע"ח) "אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם – אכן כאדם תמותון..."